סיפורים נוספים:
 
המספר ציון שושן במועדון המספרים הירושלמי 2006.

זכרונות מבעלי מלאכה בירושלים בשנות החמישים

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר ציון שושן:

יש לי בטוי שאני משתמש בו, ברגע שיושבים אפילו במסיבה או שאני רואה בעלי מקצוע שחזרו מיום עבורה. סתתים, איך אומרים טוברג'יה, טייחים. כל אותם בעלי המקצוע שקשורים לבניין חוזרים מהעבודה בבניין ולפני שהם חוזרים לשמוע את ה'וואחלה' של האישה שאומרת זה הרגיז אותה השכנה קיללה אותה, לשמוע את כל הצרות. אני סר אל בית היין.
ובכן בירידה של אגריפס, קצת על יד חנויות הפלאפל היה יהודי בשם חיימקה. והוא ידע שאם אתה עושה לו את המידה הזאת, הוא ידע : דוד שותה קוניאק, ציון שותה עראק, ההוא שותה יין. עשית לו רק את המידה הוא כבר ידע. וברור שבדרך אותם הטייחים ובעלי המקצוע עברו דרך ג'ק קנטי, דרך מה שמו, כל אלה שמכרו חמוצים והביאו איתם את ה/סדג'יקס' הסרדינים הקטנים את הזיתונס את כל המזות האלה למיניהם הביאו ככה על חתיכות נייר הניחו על השולחן וכשקיבלו את מבוקשם מחיימקה לא היה מאושר מהם הם לגמו לאט לאט שלא תיגמר הכוסית הקטנה וטעמו מהסרדינים, וטעמו מהזית וטעמו מהמלפפון החמוץ ואז קינחו את פיהם וירדו הבייתה לשמוע את הצרות.
 
בדיוק באותו שבוע למדנו את קהלת ( משלי ) "תנו שיכר לאובד ויין למרי הנפש ישתה וישכח רישו ועמלו לא ייזכר עוד" הפסוק הזה כל כך התאים לסיטואציה הזו שאני מסתכל על בעלי המקצוע ואז אני אומר לחיימקה: חיימקה איכפת לך שאני עכשיו אני הולך הבייתה שאני אכין איזה שלט עם הפסוק הזה. אומר לי: יא אבני תכתוב, אבל מי יבין זאת.
זאת אומרת החברה הם אנשי עבודה, הם לא אנשי פסוקים.

© כל הזכויות שמורות
ב', חשוון, תשע"א. 9.11.10


16. יין ישן וטוב
מאת: רענן זיו 23/12/2010
הזכיר לי מאוד את סרטו הנפלא של צ'ארלי צ'אפלין יום המשכורת. השאלה האם יש לז'אנר כזה זכות קיום בעולם של רייטינג היא שאלה אך מצד שני זהו יתרונו של מספר הסיפוריםשיכול לגעת גם בקהלים קטנים ולנדוד כך ששאלת הרייטינג נראית לי די קנטרנית. אשמח לקבל עדכונים.
15. שמחה להצטרף
מאת: נילי ספרי לי 14/11/2010
שלום לכם.בזכות המרגלית בחבורה גם אני כאן.שמחה להצטרף אם זה מקובל על בעל הבית יהודה עצבה היקר.אשמח מעתה לקבל דיוור על השיעורים והמפגשים למייל שרשמתי.ולעניין הסיפור.זה מזכיר לי את ההבחנה שעושה מלומדנו יואל פרץ בין המספר העממי המסורתי ובין המספר החדש. פה הסיפור מבחינת החוויה שלי בהחלט שייך למספר העממי המסורתי.מעניין מה היה קורה אם מישהו אחר היה מנסה לקחת את הסיפור הזה ולבצע אותו.
14. ניסיתי להגיב ולא ראיתי את תגוב
מאת: מרגלית טובי 14/11/2010
אז אני מנסה שוב בתקוה שהפעם הצלחתי. המספר איש כובש לב. העיברית, עיברית ניחוחית של פעם, מתובלת בערבית. הוא צייר של מילים ואתה רואה את אותם קשי יום יושבים בבית היין ושותים, וטועמים מן המזאטים שעימם. אתה רואה וטועם ומריח ושומע אותם בשיחם. שאלה אחרת לגמרי היא, איזה קהל יתעניין בסיפור שכזה? חוץ ממספרי סיפורים... קהל שבא למועדונים של מספרים, או קהל ירושלמי מבוגר או אוהבי נוסטלגיה ירוששלמית. כל השאר, אני בספק רב. הפואנטה של הסיפור חלשה, אינה מחזיקה את הסיפור כולו.
13. סיפורי זכרונות
מאת: אמנון ורנר 14/11/2010
אין לי תשובת "בית הספר". יש סיפורי זכרונות, מעניינים/חשובים/מהנים/וכו' , אני בכל מקרה ממעיט לספר סיפורים שכאלו, הן מכיוון שאינני מסוגל להיכנס לנעליו של הדמות האוטנטית והן משום שחלקם הגדול הוא יותר בבחינת אנקדוטה קצרה או מבנה סיפורי ששיך למקום מסוים בתקופה מסוימת. כמובן שיש חשיבות לשמר את אותם הסיפורים ולספר אותם תוך התייחסות לקהל מסוים או אירוע מתאים. יוצאים מהכללים שלי, הם סיפורי סקס עסיסיים שמתקבלים בעיניים בורקות ושפתיים לחות.
12. צפניה 15
מאת: אליהו 15/11/2010
הסיפורים של ציון שושן נוסטלגיה שמעלה זכרונות ולשמוע אותם צריך לשבת עם כוסית חגיגית ולהאזין בקשב רב. ירבו כמתו בישראל והוא צריך תכנית בטלויזיה.
11. כי מ..ציון תצא תורה
מאת: סיניה כהן 16/11/2010
אהבתי את האיש את דמותו ואת אופן דיבורו ברור שלו היה מדבר יותר ההתרשמות היתה חזקה יותר טיפוסים ירושלמים כמו ציון הולכים ונעלמים ואיתם מטבעות הלשון ...טוב....זהו...קניתי לי "מציצה" באחת מפינות הרחוב (ולא תחת פנס בודד..)
10. אני מברכת על ההשתלמות
מאת: מרגלית טובי 16/11/2010
לא אטול בה חלק כי עדיף שאלמד את כל הקשור במחשב מאדם היודע כיצד להתעלם מהעכבר ולפעול רק באמצעות פקודות מיקלדת. לכל המשתתפים - השתלמות מועילה ומחכימה.
9. דמות המספר והשפעתו על הסיפור
מאת: תמיר בן-עמי 16/11/2010
שמעתי את ציון מספר פעמים והתרשמתי מיכולתו לספר סיפורים מהווי ירושלים נוף ילדותו ובעצם כל חייו.העברית בדגש הע' והח' ובתיבול מספר מילים בערבית וכל החזות החיצונית שלו עושה את הסיפור למעניין ומיוחד. הסיפור ממוקד וקצר ובשילוב הפסוק מהמקורות עושה את שלו. למספר יש נוכחות !! ציון שושן - זן הולך ונעלם שאלוהים יברך אותו ויתן לו בריאות
8. לראות ולא לשמוע...
מאת: אילן ענבר 13/11/2010
נסו לצפות בסיפור ללא קול, עשו זאת ותתפנו להבחין בתנועות, הבעות פנים,רקע. לי היה מעניין לצפות בציון גם מבלי לשמוע את קולו. האם יהיה כך עם מספרים אחרים ?
7. גם אני נהגתי
מאת: לילך צור 14/11/2010
לצלם את סבתא מיסה שלי על הכורסה שלה ,בבית שלה .מספרת קטעיי זכרונות ופיסות מחייה.הריחות,התחושות הדמויות הי באמת מאד שונות מהמציאות שלי והייתי נהנית מכל רגע .אבל...ויש אבל!,רציתי לעשות מזה ערב סיפורים אפילו חשבתי על שם "סיפורי סבתא ",וכל פעם שמצאתי את עצמי מספרת את הסיפורים ,הם לא היו ממש מענינים כאילו "לא עוברים מסך "זה נשאר על המצלמה ,ורק כשהאנשים האלה מספרים זה נשמע מקסים ואותנטי,חיתןך הדיבור,ההומור,התיאורים. כשקראתי את דבריי ציון(כי הילדים ראו טלוויזיה ),לא הצלחתי להבין מה יש בסיפור. וכראיתי ושמעתי את קולו ,כאילו שהכל קם לתחייה. אז מה אתם חושביםן?האם אפשר לספר את הסיפורים האלה מפי אדם אחר ?
6. אז ככה במיידי
מאת: אילן ענבר 11/11/2010
במיידי בלי לנתח לעומק הנה התחושות שלי: הייתה התחלה, הייתה הצגה של הדמויות, הייתה תפנית בעלילה והיה סוף מפתיע. אז מבחינה זו - היה סיפור. כמאזין נהנתי לשמוע את השפה וראיתי את הדמויות ואפילו את הצבע של השיכר בכוסיות ואפילו שמעתי את רישרוש נייר העיתון עם הזיתים והחמוצים.
5. זכרונות
מאת: אביגיל 11/11/2010
לפי דעתי זהו קטע זכרונות יותר מאשר קטע סיפורי. היו כאן בעיקר תיאורים של הווי ותיאורי מקום. בתור שכזה, אני חושבת שמהספר אכן העביר את הדברים היטב ובצורה מאוד אותנטית. היה לי קשה להתייחס לזה בתור סיפור כי העלילה לא הייתה כל כך מובנית (התחלה, אמצע וסוף).
4. חיות המספר
מאת: יהודה עצבה 11/11/2010
המספר כבש אותי בחיות בה הוא מצליח להעביר את הסיפור. השפה ומטבעות הלשון שלו באות מכבשן השפה הירושלמי. אין זה סיפור במשמעות של התחלה, אמצע וסוף, אלא יש כאן סיפור המתאר תמונה אחת בעולמו של המספר כפי שנצרבה בזכרונו. מרגע שהמספר מתחיל בסיפורו אנו נכבשים ומתנתקים מהמציאות.
3. כשסיפור קצר התשובה ארוכההה
מאת: משה גלזר 12/11/2010
למה זה זכרונות מבעלי מלאכה? אני ראיתי את בעלי המלאכה מאוד מינורים. בית היין ביב חזק יותר, ביחוד הקטע בו עוררת אותו לחיות בחזרה שם, והוא חי את האנשים המסמנים את גודל הכוסות. אז גם ראשו זז מתנוחת המנסה לזכור, לאיש מספר. אם היית לוקח אותו לספר בבית מרזח אפילו מודרני כניגוד,היית מחזק את החלק הזה בסיפור. כרגע הסיפור החזק יותר הוא הסיפור של אנשים הלא רוצים לחזור הבייתה, שהם לא אנשי פסוקים לשמוע מנשותיהם המחכות להם בית לפסוק את דינם, כשיחזרו לא שתויים מספיק מהכוס הקטנה :-) דרך הצילום, מקום הצילום,הגדרת הסיפור חתכו לי את הסיפור, לא תרמו. מרגיש לי שפיספסתי את המספר. היש לי ביטוי... שאחריו הוא נותן קטע כרונולוגי בעל סדר משלו, ההמתאים לשעון ולמאוורר שמעל ראשו, יצר אצלי חיוך. זה ירושלמי אסלי שהיום כבר לא עושים כמוהו. מקום הסיפור המקום כאן? לאינטרנט? לתרגום של סינים שיבואו לעשות תסכית לרדיו פקין בשתיים בלילה, שעון סיני משוכלל? אולי כי בחרת להביא את הסיפור הזה, אחרי שהיינו אצלך באירוח של יותר מסרדינים וכוס קטנה שצריך לשתות לאט. תכיד לציון תודה . תגיד לו ממשה איש הטוברג'ה, שגם קורא את הפסוקים. תגיד לו ,אמר משה,אתה ציון נראה איש שיכול לסתת את האבן מבלי להרים אותה. אז בהצלחה לך בסיפורים. ותמשיך ככה, להתחיל בביטוי שיהפוך לסיפור, שעד סופו לא נבין. רק נשאר בסקרנות לעוד אחד. בברכה
2. רקע הצילום
מאת: יהודה עצבה 12/11/2010
למשה שלום רב. אני מודה לך שאתה מעלה את המודעות שלנו לרקע הצילום, כלומר מה אנו רואים מלבד הסיפור. חשוב שאדגיש לפניך כי כאשר אני הולך ומתעד מספר אני משתדל לא 'לביים' את הרקע שלי. הקו המנחה שלי הוא לצלם את הדברים כמות שהם. לעיתים הם יוצרים מבלי מודע התייחסות נוספת העלולה אף לפגום בסיפור ולעיתים אף להוסיף לעומק הסיפור. אישית לא שמתי לב שהשעון מסין, חשוב לציין כי המספר ציון שושן צולם בפינת העבודה האהובה ביותר עליו בבית,זאת על רקע חלק מן החפצים הרבים שאסף כל ימי חייו. כל חפץ קשור כמובן בסיפור ושם כמספר הוא מרגיש נינוח ביותר. לסיכום אני מצטרף לנקודה החשובה שאתה מעלה ופונה לכל הגולשים בשאלה: עד כמה עלינו להתייחס לרקע של המספר. או שמא יש להתייחס לנקודות נוספות אחרות שלא הועלו עד כה,כאשר אנו מתעדים סיפור.
1. אז לא היה היו היה...
מאת: אילן ענבר 12/11/2010
מלך וכו' וכו' אבל היה תיאור של האנשים של נשותיהם של העמלים הבאים להרגע עם כוסית בחברותה. כאדם שעבד בשדה ברארכיאולוגיה ובטבע התחברתי מאוד אל החברה עם הכוסית רק שאצלי זה הי קפה שחור. אני מניח שצריך שסיפור ייגע במשהו שלנו פנימי ואז יותר קל להתחבר אליו
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|