מדוע דאגה האם לבניה?

 

היה הייתה אישה זקנה ולה שני בנים. הבן הבכור היה עושה גלידה והבן הצעיר היה עושה מטריות ומוכר אותן. בחורף היתה האם דואגת לבנה הבכור, היא הייתה מביטה בגשם היורד וחושבת: מסכן הוא בני הבכור. עכשיו חורף וקר. אנשים אינם קונים גלידה. כיצד יפרנס את משפחתו? כאשר הגיע הקיץ, היתה האם דואגת לבנה הצעיר. הייתה מביטה בשמיים, בשמש החמה וחושבת: מסכן הוא בני, עכשיו חם ואנשים אינם קונים מטריות, וכיצד יפרנס את משפחתו? כך היתה האם תמיד דואגת ותמיד אומללה מרוב דאגות. יום אחד נמאס לאם להיות כל כך אומללה. החליטה שהיא צריכה לעשות משהו כדי להיות שמחה. מה עשתה? החליטה שבחורף תמיד תהיה שמחה בשביל בנה הצעיר כי הוא יכול למכור מטריות ובקיץ תהיה שמחה בשביל בנה הבכור, שיכול למכור גלידה.


על פי הערת הכותבת נשלח הסיפור בתגובה לסיפור המופיע באתר במסגרת סיפורי ערב " אם ירד גשם אישה בכי ואם לא ירד גשם אישה בכי"



1. הי
מאת: חיה 17/02/2009
סיפור יפה גם אני לומדת סיפורי עם :)
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|