שלימזל המוצא הישר

נכתב על ידי: ליאת בן שי

שלימזל המוצא הישר
 

לאחר תפילת ערבית ולאחר התפילה שבלב, יצא שלימזל מבית הכנסת והחל צועד בהיסוס חזרה לביתו.
שלימזל נהג להרכין את ראשו מפאת הבושה, ולהביט באדמה בעת ההליכה ברחובות העיר. והשתדל מאד לא להפגש עם שכניו היהודים "המצליחים" לדבריו.
רוח סתיו נשבה בעצים, והדרך לביתו התמשכה לה.
שלימזל עצר ליד ספסל העץ שנמצא בגינת בית הכנסת, התישב בזהירות, הרים ראשו לשמיים ודמעות החלו נושרות מעיניו. "במה חטאתי, במה פשעתי"? שאל.  "אנא ריבונו של עולם, תן אות, תן סימן,אמור מילה שתהפוך את חוסר מזלי, סוף סוף לטובה".
שלימזל לחש דבר מה לעצמו, קם והמשיך בדרכו הביתה. והנה מבעד לעלי השלכת אשר כיסו את המדרכה, ביצבץ לו נרתיק עור חום מפואר.
 שלימזל הרים אותו בדחילו וברחימו, הפך והפך בו, הביט בו בסקרנות ובפליאה כלא מאמין...
ואט אט התיר את השרוך המוזהב אשר אחז את  האוצר.
 והנה, מטבעות זהב, "נפוליונציקים" זהב אמיתי..
.מונה שלימזל את המטבעות, מונה ואומר:"מאה מטבעות זהב מצאתי".כן מצאתי 100 מטבעות זהב"
 הרים ראשו השמיימה ואמר: "תודה לאל ". ותחב את השקיק מתחת לבית שחיו שיהה בטוח יחד עם הטלית.
ובעוד שלימזל חולם על הרים וגבעות אשר ניתן לכבוש בעזרת "האוצר", חולף לידו יהודי, ושואל: " לא שמעת יהודי,?  כולם מחפשים את האוצר שאבד. היה זה    שקיק עור חום מלא במטבעות זהב טהור.וכל המוצא הישר, יקבל את שכרו. יקבל לפחות מעשר".
שלימזל צועד חזרה לבית הכנסת, ואכן במודעה אשר תלוייה על דלת הכניסה נאמר: היום בשעה 16.00 אחה"צ אבד נרתיק בצבע חום, בנרתיק מטבעות זהב טהור. המוצא הישר יבוא על שכרו.
על החתום: יעקב לוי.
שלימזל סופק את כפיו ואומר:
" לעשיר הזה? לקמצן הזה? ריבונו של עולם במה חטאתי, מדוע המבחן הזה? הרי הוא אינו צריך את המטבעות. יש לו מפעל לתכשיטים , יש לו מלטשת יהלומים, ואני, ואני... אין לי  ולו יתד אחת לסוכה."
עולה שלימזל במעלה הרחוב לביתו המפואר של העשיר, דופק על דלתו, ממתין עד שהלה יורד מהקומה השנייה.
וכשהדלת נפתחת, עומד בפתח העשיר, מביט על שלימזל בלגלוג,  ושואל: "באת  אלי לבקש נדבה?"
שלימזל מרכין את ראשו וחושב: "קשה להיות יהודי"
 ואז מוציא את השקיק אשר היה מונח ליד הטלית, ומגיש אותו בגאווה לעשיר המופתע.
"באתי להחזיר לך את האבדה"אמר שלימזל בקול בוטח,
מביט העשיר בשלימזל, מחייך ואומר:"תודה ולך הביתה.
"ומה עם שכרי? שואל שלימזל
"שכר אתה מבקש"? שואל העשיר.
. "כך כתוב במודעה שתלית בבית הכנסת" אומר שלימזל
פותח העשיר את השקיק ושופך את המטבעות על שולחן השיש השחור,סופר ומונה ושואל את שלימזל.
 "רק 100 מטבעות?" מביט שלימזל בשמחה ואומר:
"גם אני ספרתי 100 מטבעות",
"אבל,בנרתיק שלי היו 120 מטבעות" אמר העשיר.
ושלומיאל עונה:" אדוני, אני לא גנבתי,איני גנב.
אילו הייתי חכם יותר, לא הייתי מחזיר לך את האבדה".
"אתה גנבת לי 20 מטבעות זהב". אמר העשיר.
"אם כך נלך אל הרב, הוא ישפוט בינינו",אמר שלימזל.
העשיר סרב להצעה, אך לבסוף החליט ללכת עם שלימזל אל הרב בן ציון אלימלך, אשר היה ידוע בחוכמתו ובעשיית משפטי צדק בכל רחבי העיר.
והרב אלימלך אשר הכיר את הנפשות הפועלות, קיבל את השניים בכבוד הראוי.
הושיב את שלימזל מימינו ואת יעקב לוי העשיר משמאלו.
ולאחר ששמע הרב אלימלך את סיפור המעשה מאת שלימזל, ולאחר מכן שמע בקשב את גירסתו של העשיר.
הניח את ידו הגדולה, על כתפו של שלימזל ואמר:" סיפור המעשה, ברור ומובן, אתה מעיד על כך כי מצאת את השקיק ובו 100 זהובים. והחלטת כיהודי ישר, להשיב את האבדה מתוך אמונה שאבדה, תמיד חייבים להחזיר!
שלימזל הנהן בראשו ואמר:" יהודי ישר מחזיר אבדה".
ואז הביט הרב אלימלך בעיניו של העשיר ואמר: "אתה טוען שאיבדת 120 זהובים, ואני מאמין לך.ולכן אני פסקתי כי אבדה זו אינה שלך!האם זה ברור?.
העשיר השפיל מבטו ארצה, ואז הביט בשלימזל בעצב.
פנה הרב אלימלך לשלימזל ואמר: " קח את האבדה שמצאת. כולה שלך היא, ולך לביתך בשלום".
"ואתה מר יעקב לוי," אמר הרב אלימלך.
 "יום אחד גם האבדה שלך תימצא בעזרת האל. וזכור! לשלם ברצון ובנדיבות למוצא הישר את שכרו".
יצא שלימזל בראש מורם וחיוך רחב על פניו, וחיש  רץ לביתו, ברך את האל הטוב. הקים סוכה ושמח בחלקו.
     סופו של הצדק לנצח – צדק צדק תרדוף


 
 
 


 
ירושלים - פסיפס מעשי ידיה של המספרת ליאת בן שי
© כל הזכויות שמורות
ה', תשרי, תשע"ז. 5.11.16


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|