גלגולו של תכשיט

לפני שלושים שנה, קיבלתי ליום ההולדת שלי מתנה מבעלי יורם - קופסת תכשיטים גדולה, מצופה מבפנים בציפוי קטיפה זהובה. כשהיו פותחים אותה, הייתה הופכת להיות בעלת שתי קומות עם תאים קטנים לשרשראות, מחרוזות, עגילים, טבעות וסיכות. התרגשתי מאוד לקבל מתנה זו ומלאתי אותה במהלך השנים בתכשיטים שונים שקניתי או שקבלתי במתנה.

 באחד הימים, חלתה מאוד דודתי הקשישה מרים. היא קראה לי לבוא אליה. הדודה מרים הסירה מידה צמיד זהב יפהפה ועדין ואמרה לי – אני מרגישה שאני עומדת להיפרד מהעולם הזה, בבקשה קחי צמיד זה כמזכרת ממני.

הצמידה זה שקבלתי למזכרת היה יקר מאוד ללבי. החלטתי לענוד אותו רק בשבתות וחגים ובמועדים. בשאר ימות השבוע נח לו הצמיד בקופסת התכשיטים. כשענדתי אותו במשך השנים הרבות, הייתי חושבת באהבה רבה על דודה מרים זיכרונה לברכה.

לפני עשר שנים נעלם הצמיד ואיננו! רוקנתי את קופסת התכשיטים, הפכתי אותה ותופפתי על גבה שמא אמצא את הצמיד החביב עלי.. אך לא מצאתיו. חיפשתי בכל פינות הבית, הפכתי מזרנים וכריות ואף בגינת הבית חיפשתי, שמא נשר הצמיד לבין השיחים בעת שניערתי מפת שולחן או שטיח.

אך הצמיד לא נמצא. הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הצטערתי על כך צער רב. הילדים קנו לי צמיד חדש ליום הולדתי, אך לא היה בו אותו טעם הזיכרון של דודה מרים.

לימים, נשבר ציר בקופסת התכשיטים האהובה שלי וגרם למכסה להתעקם. הקופסה לא הצליחה להיסגר. שכנה ספרה לי שיוסף כהן, מסמטת השומרון ליד שוק "מחנה יהודה" מומחה לתיקון מזוודות, תיקים וקופסאות תכשיטים. רוקנתי שוב את קופסת התכשיטים משלל התכשיטים שנאגרו בה, והבאתי אותה אחר כבוד ליוסף המתקן.

יוסף בדק את הקופסה, פתח וסגר את המכסה, התבונן בציר השבור ופסק – אומנם תיקון הציר הזה קצת מסובך, אבל אשתדל מאוד. את המחיר אוכל לקבוע רק לאחר התיקון.

בסוף אותו שבוע חזרתי לקחת את הקופסה. יוסף קיבל אותי במאור פנים ואמר – אחרי השתדלות גדולה, הצלחתי למצוא את הציר המתאים, הקופסה מתוקנת!

שילמתי את אשר ביקש, שמתי את הקופסה בשקית, הודיתי מאוד ליוסף ופניתי לכיוון דרך היציאה.

- רק עוד רגע אחד, קרא אחרי יוסף – שכחת משהו! הסתובבתי אליו והסתכלתי בסקרנות, יוסף החזיק  בין אצבעות ידו הימנית פס זהב מבריק. התקרבתי יותר לבחון את הדבר המבריק ונדהמתי להיווכח שיוסף מחזיק את הצמיד האבוד שלי.

קריאה נרגשת פרצה מפי – זהו הצמיד, הצמיד שנתנה לי דודה מרים! עשר שנים עברו מאז שנעלם לי!

עוצמת ההתרגשות שלי הייתה גדולה ודמעות של אושר הציפו את עיני – אפוא מצאת אותו? יוסף חש בהתרגשותי וענה בחיוך מרגיע – נאלצתי לפרום כפל בציפוי בד הקטיפה הזהוב. הופתעתי לראות משהו מבריק נחבא בין הכפלים. משכתי אותו ולשמחתי גיליתי צמיד זהב. לא היה לי ספק שאת מחפשת אותו הרבה זמן.

יוסף לקח את כף ידי הימנית והניח בתוכה את הצמיד היקר שלי. חפנתי אותו בכף ידי כאוצר גדול. לא היה גבול לאושרי. ראיתי בזה נס משמים והודיתי על כך לבורא עולם. הנה נפתרה תעלומת הצמיד הנעלם. בלב שמח שבתי הביתה וסיפרתי את סיפור הצמיד לכל בני משפחתי. כולם התרגשו יחד איתי.

חמש שנים לאחר מכן כששבתי הביתה בצהרים, שמתי לב שלמרות שנעלנו בבוקר את הדלת והסורגים, הם פתוחים. הגנבים שפרצו לביתינו רוקנו לי גם את קופסת התכשיטים.

נס מתרחש רק פעם אחת. ידעתי שלעולם לא אראה יותר את צמיד הזהב של דודה מרים.

 הערה: סיפור זה תועד, סופר ונרשם במסגרת הסדנה למספרי סיפורים בבית שמואל בירושלים. הוא נרשם על ידי שולמית גודפלם ושובץ באתר ב - ד', ניסן, תשס"ח. 9.4.08.

 

 


 
© כל הזכויות שמורות



4. 1. סיפור התכשיט
מאת: אפרת 24/04/2013
לא יודעת. אני חושבת שהספור ככה ככה. נראה מה יהיה בעז"ה בסוף.
3. אל תתיאש
מאת: אלי רז 25/02/2012
סיפור יפה ומרגש סימן לא להתיאש מן הנס תמיד יש תקוה
2. גלגולו של תכשיט
מאת: יפה חדד 14/01/2010
אל תזלזלו בכוחם של ניסים.הם עשויים להישנות. רק תאמינו....
1. סיפור הטכשיט
מאת: אלי גרידיש 09/02/2009
התרשמתי מאוד מהסיפור היפה והמותח -יישר כח
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|