ייתוש במדבר: פרק רביעי.

נכתב על ידי: יהודה עצבה

ד:

גררתי רגלי אל משרד המג"ד, וריח חריף ומגרה של קפה עז קידם את פני. הקשתי בדלת ואת הדלת פתחה דמות לא צפויה ומוכרת, הוא לבש מדים שהיו גדולים על מידתו ועמדו עליו ברישול, רגליו היו יחפות, פניו היו זכורות לי, גלגלי השיניים בראשי עבדו בקדחתנות, רגע.. הנה אני מכיר.. הרי זה.. הרי זה אחד מהנערים של השוק. אחד מילדי הבדואים.

אבל מה הוא עושה כאן? למה הוא לבוש מדים? יכול להיות שהוא "שטינקר"?

בטח! זה הוא שהלשין עלי, המלשן הקטן,זה שעיניו תמיד מרותקות למיכל הדלק. עמדתי לצעוק על הנער כשבדיוק שמעתי את שמי נקרא לכיווני מהחדר שלשמאלי, סובבתי את ראשי והנה המג"ד במרחק של מטר אחד לידי, נזכרתי היכן אני ומיד נמתחתי כמו מיתר והצדעתי, המג"ד החזיר לי הצדעה ורמז לי להיכנס לחדרו.

נבוך מהסיטואציה שאליה נקלעתי, סגרתי את דלת המשרד, ולתדהמתי הרבה, על הכורסה בחדרו של המג"ד יושב לא פחות ולא יותר מאשר ראש השבט הבדואי הגדול, הלוא הוא המוכתר עבד אל סלים, בן שבט העזאזמה. עם כניסתי קם השייך וברכני בשלום. לא הבנתי מה קורה כאן.

השייך פנה אל המג"ד ואישר בערבית " איווה, הדא אבו אל מוטרסייק", כלומר כן זהו בעל האופנוע.

"אתה מבין", פתח השייך, לאחר שהבין כי אני מבין ערבית, " בני מחמד ועלי, מציקים לי יום ולילה זה כמה חודשים, הראש שלהם באופנוע שלך, "אילה" שאקנה להם את האופנוע, כל מה שאני רוצה לתת להם, הם לא מוכנים, אפילו סוסה ערביה אצילה כבר לא מושכת אותם, הם רוצים רק את האופנוע שלך.

עתה הצטרף המג"ד לשיחה ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים הדגיש את החשיבות שעלי לייחס לעניין ולעשות הכל כדי למלא את מבוקשו של השייך, תבין אמר המג"ד. לעזרה שלך יש השלכות חריגות שאיני יכול לפרט, השייך הוא ידידנו ומי שעוזר לנו אנו חייבים לעשות הכל ולמלא בקשתו. יש כאן עניין של חיים ומוות. בפירוש אנחנו במצב של מלחמה ואני מבקש ממך לא לסרב, ראה את בקשתי כפקודה, סתם המג"ד ולא פירש. לרגע עמדתי להשיב שאינני מוכן למכור את האופנוע בעד שום הון שבעולם. אנשים רגילים לא מבינים שמפתחים במשך הזמן יחס של אהבה אנושית לכלי זה ורק מי שחי את החוויה הזו יוכל להבין אותי.

באותם ימים הייתי חדור אידאלים והשפעתם של גיבורים רבים עדיין עשתה את שלה. בין אלה היו רבים כמו, דוד תדהר, חבורת חסמב"ה, טראס בולבה, ג'ון ווין ואפילו טרזן. לא יכולתי לסרב לבקשתו הציונית של המג"ד.

בעיניים לחות נפרדתי ממנו, עוד באותו יום הועמס האופנוע על טנדר הוויליס של השייך ונעלם ברחבי המדבר, שמועות עקשניות ידעו לספר, כי מדי יום חמישי בשוק הבדואי כי בניו של השייך נצמדו אל האופנוע ובסבלנות בן המדבר הפכו אותו לאטרקציה היקרה ביותר בין שבטי המדבר. בחתונות ואירועים חברתיים רבים "גנב" האופנוע את האטרקציה ממרוצי הסוסים ושאר הפנטזיות של בן המדבר ויצא תמיד כשידו על העליונה.
 

לקריאת הפרק החמישי לחץ כאן.


 
השייך בבאר שבע. צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|