ייתוש במדבר: פרק שני.

נכתב על ידי: יהודה עצבה

ב:

אחי אבינועם ואני היינו מחפשים בנרות כל מנוע וכל שבר כלי ומנסים לתקנו עד אותו יום נפלא בו הכרנו את אותו יהודי זקן וחולה, חולה בחיידק האופנועי שלנו.

מעטים מאוד היו האופנועים באותם שנים בירושלים. הוא נהג לנסוע  על אופנוע דגם "יאווה" וכך שמע עלינו, הרבה רעש עובר בקרב בעלי הרעשנים על שני גלגלים. מיד לאחר ההיכרות הקצרה הציע למכור לנו את האופנוע הישן שבחצרו ששבק חיים לכל חי.

הוא לקח אותנו אל החצר האחורית בביתו ושם חזינו בפלא. התבוננו בדחילו ורחימו בשעה שהסיט בעדינות יריעת פלסטיק שחורה ולעינינו הופיע יצור נפלא ששכב שנים רבות מבלי שאיש יחזה בו.

היה זה אופנוע קטנטן דגם " פוך", מתוצרת צ'כית כנראה, היה בו משהו שובה לב מרגע ראשון, האופנוע נראה לנו אנושי כל כך, מגני המתכת הרחבות משני צידי הפנס הקדמי העגול, דמו לשתי אוזניים גדולות ורחבות צמודות מעל לפנס העגול, ראש עגלגל ומחייך.

הייתה זו אהבה ממבט ראשון, החלטנו להפיח רוח חיים ביצור הנפלא ויהי מה. מאז זה היה כל עיסוקנו, ימים ולילות שקדנו לפרק כל חלק וחלק שבו, לרשום לצייר, למרק ולשמן, הכל. כל מערכת החשמל זכתה לניקוי מלא, היה זה שכרון חושים אמיתי, החלפנו רינגים, חרטנו את ראש המנוע, עשינו ניקוי ראש, לאחר מכן אטמנו את ראש המנוע בעזרת משטח שעם מיוחד המכונה " פקונג", שהודבק בעזרת "שלק", הוא הדבק המתאים לכך.

מיכל הדלק אף הוא זכה לטיפול מושלם בעזרת ניירות זכוכית במידות שונות, כך גם כל פיסת מתכת נוקתה ונצבעה בצבע שחור מבריק, והגיע היום הגדול בו עמד היצור, חדש ומחודש ממש כמו לפני שנתיים כשנולד, רק שהפעם הוא היה בצבע שחור מבריק וגם לא בכה.

מה שהיה חסר הוא להפיח בו רוח חיים ולהתניע אותו.

לאחר חדשי עבודה ארוכים הגיע היום הגדול לנסיעת המבחן. שפכתי לתוך הקרביים של מיכל הדלק בקבוק בנזין שנגמע בהנאה רבה על ידי הפוך הקטן.

בדקתי שוב את מערכת החשמל, וידאתי שכל החוטים מחוברים כמו שצריך.

ובחרדת קודש הובלנו את האופנוע מהגינה בחצר ביתינו אל משטח האספלט השחור. פעם ראשונה אחרי שנים רבות נשקו צמיגיו של הפוך את הכביש. התרגשנו יחד איתו.

לפני שהנפתי את הרגל מעל דוושת ההתנעה נשאנו כל אחד מאתנו תפילה בלבו להצלחת הניסוי, אחי מכה ברגלו בדוושת ההתנעה , רעש של הצתה כבוי המנוע משתעל משתנק, שוב מכה על דוושת ההתנעה וראה זה פלא קול רעם מתוק של חיים בוקע מהמנוע הקטן. ואני כבר שועט עליו ומעביר להילוך שני מיד אחריו לשלישי , עובר את רחוב מחלקי המים, עולה לכיוון רחוב הפלמ"ח ויורד חזר לרחוב החי"ש, אני שכור ניצחון, האדרנלין זורם בכל הגוף אין מאושר ממני בעולם, אנשים מסביב חולפים, האין הם מרגישים, שאני כובש העולם.

הוא נוסע! האופנוע נוסע, יש בו חיים ,הוא חי.

אך לפתע, ממש עשרים מטר לפני שאני מגיע חזרה הביתה המנוע משתתק..  אסון.

המנוע דמם.

כולי מתנשף.

ואחי אבינועם רץ אלינו. נעמד מולו. ידיו מלטפות את טנק הדלק ואז מתחיל לצאת סילון דק של עשן לבן.

קפוץ! צועק לי אחי. אני קופץ מעל האופנוע, מצליח להתרחק מטר ממנו ואז פורצת הלהבה. אש מעל חלום ילדות.

אני מתבונן באחי אבינועם והוא בי ואנו שנינו מבינים, שזהו, החלום נגמר, נתנו לאופנוע את כל שיכולנו והוא החזיר לנו את אהבתו במיתת נשיקה שאין ממנה חזרה.

וכך גררנו בפנים חתומות את האופנוע חזרה הבייתה. כמה דמה ליצור אנוש, באוזניו הגדולות הפנס הקדמי העגול שלו רכן כלפי מטה כמבקש מחילה על העלבון הצורב שגרם לנו.

האופנוע הונח לו בגינת ביתנו ממתין לגורלו לקץ הימים.

ארון הבגדים בביתנו החליף כבר מס' פעמים בין בגדי חורף לבגדי הקיץ. וכל קיץ שעבר סימן חורף שמתחיל. להיות יחף או רק בגרביים ואז לשים ת' נעליים ולפעמים גם מגפיים ולהוריד מהם ת' מים ולחזור עם קוצים בסנדלים או אבנים וחול באצבעות שברגליים.

והנה הלכו וחזרו חיינו להיות כמו שהכרנו אותם, מפעם לפעם היו סקרנים מתדפקים על דלתות ביתנו ומבקשים לרכוש את "הגרוטאה שבעשב".
 

לקריאת הפרק השלישי לחץ כאן.


 
המספר בילדותו על אופנוע הג'אווה.
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|