סיפורים נוספים:
 
חייל בעמדה. פסל בכיכר בדימונה. ביצוע הפסל המקומי בניטה.

פגישה בניכר

נכתב על ידי: חיים אנלין

 ב-1981 השתתפתי באליפות אירופה בקליעה למטרה לנכים שנערכה בווינה, אוסטריה. אורה, זוגתי שתחייה, הצטרפה אלי לנסיעה וכתום התחרויות בילינו את הזמן בטיולים בווינה וסביבתה. בין הייתר יצאנו למסע שופינג ברחוב הקניות מאריה-הילפר-שטראסה, ושם שמנו עין על מקלט טלוויזיה זערורי נייד, מיוחד לטיולים.
נכנסנו לחנות והתעניינו במוצר. בעל החנות, ייקה נשוא פנים, לא ידע מילה באנגלית, ולכן שלח אלינו את אחד הזבנים, בחור נעים-הליכות אבל עפעס קצת שחרחר, שהסביר לנו את פלאי הטכניקה של המכשיר.

החלטנו: "געמאכט איז געשעפט". באותה תקופה טרם ידענו את כרטיסי האשראי ולכן עמדנו לשלם בהמחאות נוסעים, מה שקורין "טראוולרס צ'קס". נתבקשנו, כנהוג, להציג את דרכונינו, וכשראה הזבן שאנחנו ישראלים, נפל על צווארנו כמוצא אח אובד בקריאות גיל: "וואללה, אתם אסראיליין!" מה הסיפור? מסתבר שהזבן הוא מצרי.

במלחמת ששת הימים נפצע אחיו בסיני ונפל פצוע בשבי ישראל. הוא אושפז בבית חולים ישראלי וזכה שם לטיפול כל כך מסור, שבסופו של דבר שב הביתה יותר בריא מכפי שיצא. מאז רואה משפחתו את עצמה אסירת תודה לישראל לעולמי עד. ומה עושה מצרי נחמד כזה בווינה? מסתבר שהבחור הכיר במצרים תיירת מפינלנד, שאפה סקנדינבית  בלונדית יפהפיה. השניים התאהבו והחליטו להינשא, וכאן החלו הצרות: משפחתו זרקה אותו מהבית על שום שהתחתן עם שיקסה, משפחתה זרקה אותה מהבית על שום שהתחתנה עם א-שווארצע אראבער, ובלית ברירה התנחלו השניים באמצע הדרך בין קהיר והלסינקי – הווי אומר ווינה.

מעלייש – העיקר שהאהבה ניצחה!

 
המספר חיים אנלין בחץ וקשת
© כל הזכויות שמורות
טז', חשון, תשע"ג. 1.11.12


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|