נאר אל פיתנה ( אש המרד )

נכתב על ידי: אמיר חרש

בימים ההם התורכי שולט בארץ ועול המיסים כבד מאוד. רצו האנשים למרוד. באו ראשי הכפרים אל השיח ג'ראח ואמרו לו: אחריך נלך. אמר להם: חדלו ממעשיכם. אמרו לו: תרצה או לא תרצה, מחר האש פורצת. אמר להם: רודף שלום אני. אמרו לו: לכן מוטב תנהיג אתה. אמר: זקן אני. אמרו: נסיונך רב. חשב ואמר: כל דבר יש לו עת, מסתבר כי באה עת החרב. לקח את חרבו ורכב איתם.
 
ישבו הלוחמים על גבעה הצופה לדרך. ראו שני גובי מיסים באים, ירדו והרגו אותם. אחרי שבוע באו שני גובי מיסים אחרים, ירדו והרגו גם אותם. אחרי שבוע בא צבא של מאתיים איש על סוסים. אמרו לו הלוחמים: נרד ונהרוג אותם ? אמר להם חכו: שלח השיח עדרי כבשים שחסמו את היציאה והכניסה מהואדי. נתקעו חיילי הסולטן באמצע והלוחמים היו יורים עליהם מלמעלה. הרגו כמה שהרגו והשאר ברחו. ואיש מאנשיו לא נפגע. שמעו במחוזות אחרים ומרדו גם הם. רצו התורכים לשלוח את הצבא בראשות אל-ספאח (המרצח), אך הצבא היה במערב לוחם באוסטרים. הוציאו התורכים את חיל המצב והשאירו את הארץ חופשייה.
חמש שנים הייתה הארץ חופשייה. באו הלוחמים אל השיח ואמרו לו: מה נעשה עכשיו ? אמר להם: טעו עצים. נטעו עצים הרבה בכל מקום. שבו ושאלו לרצונו, אמר להם: שובו לביתכם וגדלו את ילדכם. עשו כן. כיוון שלא חויבו במיסים ידעה הארץ שפע והאנשים חיו בטוב.
 
אחרי חמש שנים עלה אלספאח על הארץ בראש עשרים אלף חיילים. כל מקום שהגיעו אליו החריבו אותו עד היסוד. באו הלוחמים אל השיח ג'ראח ואמרו לו: נמות ולא נכנע. אמר להם: כל דבר יש לו עת, מסתבר כי באה עת הכניעה. אמרו לו: עיב (בושה גדולה). אמר: הכבוד טוב הוא, אך טוב הוא לאיש החי. אם בגלל כבודנו ירצחו נשינו, וילדינו, והארץ תשרף לאפר, נתבייש אפילו בקבר. שתקו.
 
רכב השיח בלי חרבו אל מחנה הצבא וביקש לדבר עם אל-ספאח. קיבלו אל-ספח ואמר: הנה בא הכלב וזנבו בין רגליו. אמר השיח הזקן: שאלה אחת לי אלייך, ענה לי ואז עשה בי כרצונך. הסכים. שאלו: אדם שיש לו עדר כבשים ובראשם כלב, אם בא הכלב ונשך את אדוניו, מה יעשה לו ? ענה אל-ספאח: יהרוג האדון את הכלב. אמר השיח: בצדק, אך, האם יהרוג גם את הכבשים ? ענה לו: לא, לכבשים לא יעשה דבר. אמר השיח: אתה האדון, ואני הכלב וכל העם כבשים. ענה אל-ספאח: אם כבשים הם כדבריך, לא אפגע בהם, אך אם כלבים הם, ימותו ככלבים.
כבש הצבא התורכי את הארץ, וההתנגדות הייתה מעטה. שבו החיים למסלולם ואת השיח ג'ראח לקחו למשפט בקושטא. את מעט השנים שהותיר לו אללה לחיות, חי בכלא. אך כל אימת שהיה מצטער, נזכר בחיים הרבים שהציל והיה מרוצה.

הערה: הסיפור נשלח על ידי הרושם אמיר חרש ושובץ באתר ב - יג', אדר, תשס"ט. 9.3.09.

כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
 

 
אוסף נרינסקי 1921
© כל הזכויות שמורות
יג', אדר, תשס"ט. 9.3.09


1. סיפור מסיפורי ערב
מאת: נמרדי יוסף 12/03/2009
תמיד סיפור ערב הם סיפורים בעלי משמעות ויפים בעיקר באם מהספר יודע לספר אותם בלי לפגוע במקור ובבשמות ה ערביים. ואת זה עשה המספר בצורה מאוד יפה ומושכת.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן: