מעשה מעני שהיה חופר בטיט

 מעשה בעני אחד שהתפרנס עצמו מחפירת טיט למכור. פעם אחת חפר טיט, ומצא במקום שחפר אבן טוב שהיה שויו הון רב מאוד, ולא ידע שוויו. והלך לאומן שיאמיד אותה בשוויו, וענה לו שאין בזה המדינה שיוכל לשלם שוויו, וצריך ליסע ללונדון לעיר המלוכה.אבל הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע. והלך ומכר כל אשר לו, והלך מבית לבית בשביל הנדבות, עד שהספיק לו ליסע עד הים. ורצה לעלות על הספינה, ולא היה לו והלך להקאפיטאן והראה לו המרגליות.

ולקח אותו תיכף הקאפיטאן על הספינה בכבוד גדול,ואמר לו אתה בטוח גדול. ונתן לו חדר מיוחד ערשטע קלאס [מחלקה ראשונה] ובכל התענוגים כאחד מהנגידים הגדולים. והחדר שלו היה לו חלון לתוך הים, והוא היה תמיד מתעלס ומשמח נפשו עם הדימענט [היהלום],  ובפרט בעת האכילה, שעל ידי השמחה והרחבת הלב טוב ורפואה שיתעכל המאכל בנקל. ופעם אחת ישב לאכול והדימענט היה מונח על השולחן להתעלס בו וישן.

בינתיים בא המשרת ולקח המפה והפירורים ולא ידע מהדימענט והשליך הכל לים. וכשהקיץ מהשינה והבין כל זה היה לו לצער גדול, כמעט שיצא מהדעת ומה יעשה, והקאפיטן הוא גזלן שיהרוג אותו בעד מחיר נסיעת הספינה. על כן עשה את עצמו שמח כאילו לא ידע. ודרך הקאפיטאן היה בכל יום לדבר אתו איזה שעות, וכן בא ביום הזה והוא עשה את עצמו שמח עד שלא הכיר בו שום שינוי. ואמר לו הקאפיטאן, הלא אני יודע שאתה חכם וישר לב, ואני רוצה לקנות הרבה תבואה למכור בלונדון, ואוכל להרויח הרבה, ואני ירא שלא יאמרו שאני גונב את מאוצר המלך. על כן יהיה הקניין על שמך, ואני אשלם לך במיטב.

והוטב בעיניו ועשו כן. תכף כשבאו ללונדון, מת הקפיטאן ונשאר הכל אצל זה האיש, והיה כפל כפלים מהשויון של הדימענט. וסיים רבינו ז"ל שהדימענט  לא היה שלו, והא ראיה שנאבד ממנו. התבואה  היה שלו, והא ראיה שנשאר אצלו. [ומשום מה באה לו? רק משום שהתחזק ולא נפל ברוחו!  וכל מה שהגיע לענינו, הוא רק כי החזיק מעמד וכו'

הערה: סיפור זה נשלח על ידי השחקן ומספר הסיפורים יהל חזן. לדבריו הסיפור הוא חלק ממופע שלו ואני מצטט "הסיפור עליו מבוססת הצגתי,יש עוד כמה סיפורים קצרים של ר' נחמן בספר בשם 'כוכבי אור' בפרק בשם 'סיפורים נפלאים', זהו מעשה שסיפר רבינו ז"ל:  הסיפור שובץ באתר ב-כה', אייר, תשס"ח. 30.5.08.

 


 
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|