סיפורים נוספים:
 

חיים אהרון ולירו ור' גרשון אשכנזי

נכתב על ידי: חבצלת ירושלמי

רבים ראו בבנקאי חיים אהרון ולירו קמצן ובערבית "טמע ברוכסה" – קמצן ברישיון. בלאדינו קראו לו "צ'ינצ'ה די תמוז" שתרגומו החופשי פישפש מוצץ דם מחודש תמוז. אימרות וסיפורים למכביר הילכו עליו ועל עושרו וקמצנותו.
מר ולירו נולד בעיר העתיקה אבל אחר כך עבר לגור בבית שבנה ברחוב יפו, במקום שלימים הפך לתחילת רחוב קינג ג'ורג'. שם בנה לו גם בית כנסת משפחתי שהפך כתובת לרבנים מכובדים. כל המסחר שלו התנהל בין החומות. בדרך היה חוזר הבייתה בעגלה.
 
רוב העגלונים ידעו שחוג'ה הבנקיר ולירו לא יעיז לקחת עגלה קארוסה "ספיישל" תמיד עלה לעגלה עם אחרים ושילם כיחיד מתוך קבוצה, ככה חסך כסף. הרבנים הכירו ולירו אחר, לא פעם הוא השלים את חורי התקציב של ועד העדה הספרדית, לא פעם השלים את מכסת התקציב של חלוקת המצות לפסח.
הם, הרבנים, ידעו שבשעה מסוימת ימצאו אותו בבית הכנסת, מעין שעת "קבלת קהל" ואז ידו פתוחה להשלים ולתת עזרה כספית מרוכזת לנזקקים שכינו אותה בשם "עולת החודש"- היינו במקום קרבן החודש, עזרה לעניים. ואם לא ימצאוהו בבית הכנסת, אזי ימצאוהו בבנק.

על חלק מן הקרקעות שרכש בעיר החדשה בנה דירות, שהושכרו לעולים בעלי מעמד. כמשכיר וכבעל בית דיקדק כחוט השערה בגביית שכר הדירה במועדו. אך לא קרה שתבע אי פעם דייר כלשהוא לדין, לעיתים פיצה דייר בגלוי או בסתר שיעזוב את הדירה.

בין דייריו נמנה הרב גרשון אשכנזי, רבה של קנדיה שבכרתים. ולירו לא שש להשכיר לרבנים שהרי היה ידוע לו: "ר' לקח ולא ר' נתן" ולירו חשש שמא כבוד הרב יתווסף על אותם משתמטים שיש לפצותם בכדי שיעזבו את הדירה.
כאן התערב בעל היש"א ברכה, הרב אלישר זצ"ל ומר ולירו לא יכול היה לסרב לו, כך עבר ר' גרשון לאחת מדירותיו בשכונת אבן ישראל.
ר' גרשון לא בדק את הדירה כיצד היא נראית, אחרי שחתם את ההסכם גילה שמצבה בכי רע.
בא ועלה לבית הכנסת של ולירו ומצא את חיים אהרון באמצעה של תפילה, המתין בסבלנות שיסיים תפילתו וטען טענותיו.
 
ולירו אמר: "כסף שנתת לי אתה יכול לקבלו חזרה ולמחסן דירתי אל תיכנס" ר' גרשון התפלא איך הבנקאי יכול לחזור בו: "אני רק רוצה לחזור לגור, עליך לשפר ולתקן" חילוקי הדעות נמשכו, עד שנכנס שוב הרב יש"א ברכה ופסק שעל מר חיים אהרון ולירו לוותר על חלק משכר הדירה בכדי שבו ייעשו התיקונים הראשונים ובעיקר טיח.
חיים אהרון ולירו קיבל את דברי הרב בלית ברירה, הזמין טייח ושינן לעצמו את המילים בלאדינו: "קאייר קון רבנים איש בלה גראנדי"- ליפול עם חכמים תקלה גדולה. ר' גרשון היה סבור שהבעיות נגמרו.
אבל אחר כך באו בעיות אחרות - הטיח שנעשה בקירות הדירה היה חסר בסיד ונמלא חורים ומהם פשפשים שעלו ובאו בחודשי אב ותמוז ואשר מצצו את דמו ודם בני משפחתו. הפעם פנה בכתב למר ולירו ושלח ביד אשתו אל ביתו: "לכבוד הגביר המורם מעם וכו'... הצילני נא מאויבי גדודי אדום ובני מוהב שפיהם הב הב, חוס עליי... זה שטייח לך את הקירות רמאי היה ומה פשעתי ומה חטאתי כי עליי לסבול את אשר הוא הרע" המכתב הגיע אל חיים אהרון ולירו בדיוק שסיים תפילתו וירד במדרגות אל ביתו.

כשקרא את המכתב נכמרו רחמיו, ויתר על חלק משכר הדירה ור' גרשון הזמין טייח מעולה שטייח את הדירה מחדש. לר' גרשון רווח ומר ולירו התחזק בדעתו לא להתעסק עם רבנים.

© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק כב', חשון, תשע"ב. 19.11.11


1. *
מאת: חבצלת ירושלמי 24/11/2011
חשוב לציין שאת הסיפור הזה שמעתי מפיו של ההיסטוריון והמספר יעקב אלעזר ז"ל
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|