הכלב ונתח הבשר

 יום אחד הגיע כלב רעב לסביבת חנויות הבשר. רעב מאוד וחיכה להזדמנות כי הקצב יסובב את ראשו על מנת לחטוף חתיכת בשר שתשביע את רעבונו ואכן לאחר המתנה לא ארוכה הקצב שלא שם לב לכלב האורב סובב את ראשו לבדוק דבר מה ולרגע הזה חיכה הכלב הרעב זינק על חתיכת בשר שהיתה תלויה על וו ואשר עוד קודם לכן בכל פעם שראה אותה ירד לו ריר מפיו כאשר חשב איך היא יכולה למלא את בטנו הרעבה והופ ברח עם החתיכה בפיו למקום שיוכל לאכלה.

עוד הוא בדרכו למקום והנה הוא עובר ליד נהר צלול ודמותו נשקפת מהמים ומה הוא רואה? הוא רואה כלב עם חתיכת בשר בפיו ושוב הריר עולה לו ונוזל מפיו וחושב: אה החתיכה של ההוא גדולה משלי ונראית טובה יותר וללא מחשבה זינק לעבר הדמות בנהר עם קול נביחה עזה כך שהחתיכה שהיתה בפיו נשמטה עמוק לתוך הנהר וכמובן לא מצא את הכלב שחשב כי לו חתיכה גדולה משלו!

וכך איבד הכלב החמדן שלא הסתפק במועט גם את החתיכה שהיתה בדרך לבטנו הרעבה.

הסיפור מוקדש למנשה יצחקי מאור יהודה.

סיפור עממי זה הוא אחד מגירסאות רבות לסיפור זה. הסיפור נשלח על ידי הרושם עטר רון-סמי ושובץ באתר במוצ"ש יא' אלול, תשס"ז. 24.8.07.

 הערה: שמרנו על לשון המספר ונמנענו כמעט מתיקוני לשון וסגנון.


 
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|