סיפורים נוספים:
 
דגם קורקינט צעצוע

צעצועים

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:

צעצועים. צעצועים ומשחקים ?
היום אני לא יודע איזה צעצועים לקנות לנכדים שלי. יש להם הכל וחוץ מזה יש צעצועים שאני לא מבין בכלל מה הם ואיך משחקים בהם. רוב המשחקים הם משחקי מחשב. יושבים בבית ובוהים מול מסך הטלבזיה או שצמודים למסכי הטלפונים החכמים.
מה אגיד לכם הילדים היום מקבלים את כל הצעצועים במתנה. קונים להם צעצועים.

בילדות שלי בירושלים מעולם לא קנו לי צעצוע. בכלל למזלנו לא הייתה טלבזיה מגרש המשחקים שלנו היה בחצר למטה ליד הבית.
אנחנו בשכונה עשינו את כל המשחקים שלנו במו ידינו. מגלעיני  המשמש שקראנו להם בירושלמית עג'ויים בתל אביב קראו להם גוגואים. ידענו לקחת את העג'ו לקדוח בו חורים ולעשות משרוקית לתפארת. מעלים של עץ ידענו לעשות צפצפה ומחתיכת עץ וכפיס נוסף לידה עשינו משחק שקראנו לו אלמבוליק אלם עפרון בוליק עברית ואידיש. בתל אביב קראו למשחק הזה דודס.

והיו חוקי משחק שאנו הילדים המצאנו. הייתה לנו שפת משחקים מיוחדת, הרי באנו מכל הגלויות ונוצרה מזיגה מעניינת בין השפות למשל במשחק חמש אבנים היה היו קוגלך במשחקי הגולות שהיו מקסימות באותן ימים כי היו להן שמות: גזזית, בנדורה, ראסית והיה הייני וייני בגולות וארם דרם ואנד טרואה שזה משלוש יוצא אחד.
שיא השיאים היה הקורקינט שבנינו. חודשים ליקטנו מהרחוב חתיכותץ עץ, ניסרנו ושייפנו ואחר כך מוטות ברזל להגה וכל הזמן הסתובבנו במוסכים לחפש קוגלגרים מיסבים לקורקינט. באותם ימים כל קוקרינט היה פרי הדמיון והיצירה של כל ילד וילד. עד היום אני זוכר את הנסיעה הראשונה שלי בירידה ברחוב בצלאל עם הקורקינט שלי לכיוון גן סאקר. איזה כייף איזו מהירות שהקורקינט שלי דהר בירידה של רחוב בצלאל בירושלים זזזזז ילדות של ילד ירושלמי באותם ימים.

 
המספר על תלת אופן מהימים ההם. אוסף עצבה
© כל הזכויות שמורות
י' טבת, תשע"ו. 22.12.15


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|