סיפורים נוספים:
 
מתוך המופע 'קומזיץ בבלקון' שלמה צוברי באקורדיון, יוסף המספר ויהודה עצבה. צילום: סואלי עצבה.

האבטיח

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:

 
הה, מה אגיד לכם אני מתגעגע. לדברים הפשוטים אני מתגעגע. למשל לשעת אחר הצהריים בימי הקיץ הלוהטים כשרוח קרירה החלה מנשבת בשכונות ירושלים. הכייף הכי גדול היה לשבת בבלקון ולאכול אבטיח קריר. כולנו כל בני המשפחה ישבו יחד ונהנו מהמתיקות הצוננת של פלחי האבטיח.
לא היה לנו מקרר חשמלי אבל את האבטיח שלשלנו בסל רשת לבור המים. אגב במרבית הבתים בירושלים של פעם היו בורות מים.
ישבנו והקשבנו לסיפורים של סבא ואימא אמרה. לא לזרוק את הגרעינים. כן שכחתי לספר שפעם היו מגדלים אבטיחים מתוקים עם גרעינים גדולים בשרניים ואימא אספה את כל הגרעינים שטפה אותם ובזקה עליהם מלח גס. הגרעינים פוזרו על כישה ( סוג של שק ) על מנת שייתיבשו בשמש וביום שישי בבוקר אימא קלתה אותם על גבי מחבת. ריח הגרעינים הקלויים היה עז ומגרה ובישר על בואה של השבת הקריבה.
אכן היו אלה שעות שלווה במחוגיו של שעון הזמן הירושלמי של ילדותינו.

 
צילום: סואלי עצבה
© כל הזכויות שמורות
כב', אייר, תשע"ה. 11.5.15


1. בלקון
מאת: יצחק 09/09/2020
סיפוריך יפים רק מה שמובן לך לא בהכרח מובן לכולם אני במקרה שעמוק בנוסטלגיה יודע מה זה בלקון אבל כיום אפילו גזוזטרה הרוב לא ידעו אז צריך למצוא דרך להסביר לאנשים מילים ומושגים מימים עברו, ודרך אגב לא יזיק שתספק על הוואי הבלקון
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|