סיפורים נוספים:
 
הדלקת נרות שבת. גלויה ישנה.

הלוקשען קוגל - טעם השבת

נכתב על ידי: שמוליק הומינר

כילדים בבית הטאטע והמאמע ( אבא ואימא ) ידענו כי בשבת אוכלים קוגעל, ואחרי זה געפילטע פיש, סלט ביצים, וחמין, כך כל שבת בשבתו, באים למאמע היה בערב שבת מספיק כסף לצרכי שבת,( זה לא היה מובן מאיליו, כילד אני זוכר שבשבת בבקר לא היה מספיק קציצות דג לכולם, המאמע הייתה מחלקת חצאי קציצות, ועל מנת שלא יצטרכו לרחוץ את הצלחות לאחר הדגים שאין, היינו אוכלים את חתיכת הדג הקטנה, בצלחת הפוכה,( לא אוכלים באותה צלחת לאחר דגים מאכל בשר,) בשבת בבקר כאשר חוזרים מבית הכנסת, הטאטע מתישב במקומו בראש השולחן
(מקומו של הטאטע, הוא קבוע בראש השולחן, ומשום כיבוד אב, אף אחד אינו יושב במקומו, גם אם הטאטע אינו נוכח במקום)

ואנו הילדים, מסביב לשולחן, כל אחד מהילדים ידע את מקומו. השולחן ערוך לכבוד סעודת השבת, שתי החלות מכוסות במפית, הסכין מתחת למפית, המלח, בקבוק היין, (אם היה יין) כוס לברכה, והטאטע מתחיל לשיר את ההקדמה לקידוש, "ושמרו בני ישראל" (את הניגון הזה ל"ושמרו" שהטאטע היה שר יחד עמנו, לא שמעתי בשום מקום אחר, כיום כאשר אני שר את ה"ושמרו" אני שומע את הטאטע שר לידי) לאט לאט היינו שרים את זה, כל אחד מגביר את קולו על מנת לחוש את יחידותו, וביחד זו מקהלה, השרה אצלי כל הימים. בעוד אנחנו שרים, המאמע עם אחת האחיות טורחות במטבח, הן מכינות את הקוגעל מחלקות אותן למנות, וכאשר היו שומעות כי חדלנו לשיר, היו נכנסות לשמוע את הקידוש, עם סיום הקידוש המאמע הייתה מגישה לנו את פרוסות הקוגעל, אנחנו היינו אוכלים קוגעל מלוח וחריף קצת, ( ולא כפי שאני מכיר גם אצל אשכנזים אחרים אשר אוכלים קוגעל מתוק, עם צימוקים וכו' )
 
 


 
© כל הזכויות שמורות
יב', אלול, תשס"ט. 1.9.09


1. הקוגל שאני מכין היום
מאת: יצחק קלפוס 09/06/2010
ראשית עלי לומר שאני דור שביעי בארץ הורי ילידי ירושלים סבי היה גר בבית האחרון ליד מעבר מנדלבאום בתי אונגרין קע"ז ר' נח צבי הירש זצ,ל דודי היה ר' שמעון קלפוס זצ"ל אחד מצדיקי הדור בתפילתו היה מתחיל שמונה עשרי מול ארון הקודש ובקפיצות שהיה נוהג להתפלל היה בסוף התפילה בקרן אחרת .אורכה של תפילה שמונה עשרי בימות החול היתה שעה .ביתנו היה ידוע כמכינים קידושים הקוגל היה מאטריות דקות דקות בטעם מפולפל ומלוח הקישקע היתה ממולאת בשומן קמח בצל מלח פלפל הכל היינו עושים לבד .בשנות ה30 עברנו לפתח תקווה כאן היתה חגיגה לבתי הכנסת מורי אבי ורבי זכרנו לטובה זצ"ל לא היה גובה כסף עבור אותן קידושים שהיה עורך בבתי הכנסת .אנו ילדיו הלכנו בדרכיו היום גם מכין לבני ביתי למשפחה לנכדים וגם בשמחות של המתפללים ומי יתן והיה טעמו של הקוגל כמו אז ומי יתן ונמשיך לשמח ולשמוח שבתות וימים טובים ולספר עליהם על נעונג שבת שהיה
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|