המספרת אידית עם כלבלב חמוד

סוכת יום ההולדת

נכתב על ידי: אידית וידמן

 רונית סיימה את השירות הלאומי שלה במועדון קשישים בקריית שמונה. היא שמרה על קשר חם עם בנות הגרעין ובמיוחד שמרה על קשר טלפוני עם קשישה בשם שרה אליה נקשרה במיוחד. שרה בהלכותיה, הזכירה לה מאד את סבתה חיה שהתגוררה בהרצליה. כשמלאו לסבתה חיה שבעים שנה, התנדבה רונית להכין סרט שורשים על חיי סבתה שעלתה לארץ בהיותה בת 20.
הסבתא סיפרה לה על הזכות שנפלה בחיקה להיות על אוניית המעפילים הראשונה שהגיעה לארץ וששמה היה "וילוס" ובה שהו בערך כ 350 צעירים יהודים שברחו מאירופה. היא סיפרה לרונית את כל הקשיים שנתקלה בהם במסע הארוך. מדי פעם נאנחה וחייכה רק כשהזכירה את העובדה שדבר נוסף מלבד הרצון העז לעלות לארץ חיזק אותה במסע הארוך. "הכרתי בחורה צעירה ,ציונית כמוני ,שעזבה אף היא את משפחתה מאחור והרגשנו כאחיות שגורל אחד איחד אותנו. עזרנו זו לזו בכל.
אף נדרנו נדר שכאשר נגיע לאדמת הארץ נעשה הכל במשותף ". עוד סיפרה סבתא שהן נקלטו בעיר תל אביב ומצאו תחילה עבודה בפרדס סמוך שם גם הכירו את בעליהן . הן התגוררו בדירה קטנה אותה חילקו לשתיים ולאחר מכן רכשו דירות גדולות סמוכות זו לזו.גינה בצד גינה ללא גדר כמובן. כמובן גם שאת כל החגים עשו יחד כמשפחה אחת גדולה. מכיוון שסיימו טרם פרוץ המלחמה את הגימנסיה העברית,פנו למקצוע ההוראה. השנים חלפו וסבתא חיה נסעה לחיות באיטליה מספר שנים, שם בעלה מאיר,סבי, קיבל משרת פרופסור והיא לימדה בבית הספר היהודי שם. שם גם נולדה אימי ושני אחיה. "ומה עם הקשרים שלך עם אותה חברה"? שאלתי. "בתחילה נשמרו הקשרים זמן רב, מכתבים, טלפונים עד שיום אחד המכתבים שלי החלו לחזור ולא קיבלתי מענה לטלפונים.
חששתי מאד לגורלה של חברתי .כששבתי לארץ כעבור שנים נאמר לי שהדירה נמכרה ואיש אינו יודע לאן עברה וגם אנו עברנו עיר". חיה המשיכה לספר עוד ועוד את קורות חייה ורונית צילמה הכל. חודשיים חלפו ורונית קיבלה טלפון משרה בו הזמינה אותה למסיבת יום ההולדת שלה. רעיון צץ במוחה להפתיע את שרה בקלטת דומה לזו שעשתה לסבתה. מכיוון שהיתה בקשר גם עם ילדיה של שרה התקשרה אליהם וביקשה מהם לשתף עימה פעולה. בתחילה הילדים טענו שאין להם כל כך מידע , לאחר מכן טענו שאין להם זמן ומועד המסיבה הלך וקרב. לבסוף הסכים אחד הילדים להיפגש עימה והביא עימו אלבומי משפחה ישנים.רונית החלה לעיין בתמונות ועיניה אורו.

ככל שהפכה יותר ויותר את התמונות שהיו מסודרות בסדר כרונולוגי מופתי לא יכלה להסתיר את תדהמתה ושמחתה. כשהגיעה למסיבת יום ההולדת השבעים של שרה הביאה עימה שתי הפתעות ומתנות יקרות מפז .האחת הסרט והשניה ..... סבתא חיה.

 
ילדות בארץ
© כל הזכויות שמורות
ב' חוה"מ פסח, תשע"ג. 3.10.12


1. גירסה שניה לסיפור על הסוכה
מאת: אידית וידמן 06/10/2012
סוכת יום ההולדת / וידמן אידית רונית סיימה את השירות הלאומי שלה במועדון קשישים בקריית שמונה. היא שמרה על קשר חם עם בנות הגרעין ובמיוחד שמרה על קשר טלפוני עם קשישה בשם שרה אליה נקשרה במיוחד. שרה בהלכותיה הנעימים הזכירה לה מאד את סבתה חיה שהתגוררה בהרצליה. מדי פעם היתה רונית עוזרת לה בקניות, בסידורים קטנים, בשליחת דואר והבאת תרופות.הרבה לא ידעה על חייה של שרה מחוץ למועדון והיא גם לא שאלה. "אם שרה תרצה לספר היא כבר תמצא את הזמן" חשבה רונית בליבה. רונית החלה ללמוד במכללה לבנות הוראה כסבתה וכאמה לפניה וכשמלאו לסבתה חיה שבעים שנה, התנדבה רונית להכין סרט שורשים על חיי סבתה שעלתה לארץ בהיותה בת 20. הסבתא סיפרה לה על הזכות שנפלה בחיקה להיות על אוניית המעפילים הראשונה שהגיעה לארץ וששמה היה "וילוס" ובה שהו בערך כ 350 צעירים יהודים שברחו מאירופה. היא סיפרה לרונית את כל הקשיים שנתקלה בהם במסע הארוך. מדי פעם נאנחה וחייכה רק כשהזכירה את העובדה שדבר נוסף מלבד הרצון העז לעלות לארץ חיזק אותה במסע הארוך. "הכרתי בחורה צעירה ,ציונית כמוני ,שעזבה אף היא את משפחתה מאחור והרגשנו כאחיות שגורל אחד איחד אותנו. עזרנו זו לזו בכל. אף נדרנו נדר שכאשר נגיע לאדמת הארץ נעשה הכל במשותף ". עוד סיפרה סבתא שהן נקלטו בעיר תל אביב ומצאו תחילה עבודה בפרדס סמוך שם גם הכירו את בעליהן . הן התגוררו בדירה קטנה אותה חילקו לשתיים ולאחר מכן רכשו דירות גדולות סמוכות זו לזו.גינה בצד גינה ללא גדר כמובן. כמובן גם שאת כל החגים עשו יחד כמשפחה אחת גדולה. מכיוון שסיימו טרם פרוץ המלחמה את הגימנסיה העברית,פנו למקצוע ההוראה. השנים חלפו וסבתא חיה נסעה לחיות באיטליה מספר שנים, שם בעלה מאיר,סבי, קיבל משרת פרופסור והיא לימדה בבית הספר היהודי שם. שם גם נולדה אימי ושני אחיה. "ומה עם הקשרים שלך עם אותה החברה"? שאלתי. "בתחילה נשמרו הקשרים זמן רב, מכתבים, טלפונים עד שיום אחד המכתבים שלי החלו לחזור ולא קיבלתי מענה לטלפונים. חששתי מאד לגורלה של חברתי .כששבתי לארץ כעבור שנים נאמר לי שהדירה נמכרה ואיש אינו יודע לאן עברה וגם אנו עברנו עיר". חיה המשיכה לספר עוד ועוד את קורות חייה ורונית צילמה הכל. הזמן חלף וכחודשיים לאחר מסיבת יום ההולדת של סבתה קיבלה רונית טלפון משרה. "יקרה שלי ,עורכים לי במועדון מסיבת יום הולדת ואשמח מאד אם תגיעי. כמו כן היות וזה ערב ראשון של סוכות, אשמח למלא את מצוות האושפזין ולארח אותך בסוכתי,אותה בנה עבורי נכדי גדי" והוסיפה בנימה של התחכמות "בחור חמוד ,בגילך, אתם תסתדרו נהדר ביחד. אני נותנת לך את מספר הטלפון שלו שיכוון אותך איך להגיע ". רונית נענתה ברצון להזמנתה של שרה ורצתה להעניק לה מתנה מיוחדת.לפתע צץ רעיון במוחה והיא החליטה להפתיע את שרה בקלטת דומה לזו שעשתה לסבתה.היא יצרה עם גדי קשר וגדי החליט לשתף עימה פעולה ואף הביא לביתה אלבומי תמונות של סבתו. רונית עלעלה בדפי האלבום שהיו מסודרים בסדר כרונולוגי מופתי וככל שהתקדמה בדפים לא יכלה להסתיר את שמחתה. מועד יום ההולדת הגיע ורונית הופיעה בפתח סוכתה של שרה. כשהגיעה למסיבת יום ההולדת השבעים של שרה הביאה עימה שתי מתנות מפתיעות. הסרט ו......הסבתא חיה. מתנה יקרה מפז הסוגרת ופותח מעגל של חיים .
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|