האטד: מאת עליזה אלקיים.

על גבעת טרשים בקצה העיר צמח אטד, עצוב היה כל היום – אין לי חברים, אף אחד לא מבקר אותי, הלוואי והייתה לי חברה. ברחבת השוק העירוני, התגלגלו להן ומדי פעם עפו להן שקיות ניילון בכל מיני צבעים וכשרוח חזקה נשבה עפו להן לגובה רב שקיות רבות.

שקית ורודה לא רצתה להישאר עם יתר חברותיה, ועפה לה הלאה, עפה לכוון הים, ראתה אנשים משתזפים בחוף, ראתה את הילדים המשחקים בחול, את האמהות הרצות ודואגות לילדים. חייכה השקית והמשיכה במעופה, עפה לכוון ההרים פגשה פרפרים בכל מיני צבעים, ככה עפה ועפה עד שהגיעה אל גבעת הטרשים מעל ראשו של האטד.

- היי חכי לאן את עפה בואי הישארי איתי. - עזוב, אם אשאר אתך אתקע . - בואי, אני מבטיח לך שלא יחסר לך דבר. - לא תודה באמת עוד לא ראיתי את מה שאני רוצה לראות ועפה לה. - למה היא לא רצתה להישאר איתי? הייתי צריך להיות יותר נחמד להתחנף, אחרת אשאר בודד ועזוב עד סוף ימי.

רוח חזקה העיפה חזרה את השקית לראש הגבעה - יפה שלי חזרת! אני שמח לראות אותך פה, בואי את בטח עייפה מכל הטיולים תנוחי בין ענפי ואם תרצי תעופי חזרה. - אתה חביב מאוד באמת אני כבר עייפה, אבוא לנוח, ואעוף לי חזרה. נחתה השקית בין ענפי האטד - אי אי זה כואב מה זה? למה לא אמרת לי שיש לך קוצים כאלה?

 - עכשיו תישארי אצלי שקית חביבה תישארי תמיד איתי. - עזוב אותי, שחרר אותי, אני רוצה להמשיך במעופיי. - אין מצב כזה עכשיו את שלי ולתמיד. - שחרר אותי, אני לא רוצה להיות אתך אני לא סובלת אותך. - את שבויה שלי ועכשיו אני יכול לעשות בך מה שאני רוצה.

השתוללה השקית, רצתה להשתחרר אך היא רק נקרעה יותר ויותר, - אי , מר גורלי כואב לי עזוב אותי, עזוב אותי. ככל שהשקית השתוללה, האטד הוציא קוצים ודקר אותה בכל חלקי גופה עד שנקרעה לחתיכות קטנות, תקועה בקוצי האטד בכתה השקית, - אוי לי אין לי מי שיעזור לי אני כאן לתמיד. והאטד..... כבר לא לבד. 
הסיפור נשלח בתאריך 26.3.07 על ידי המספרת עליזה אלקיים


 
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|