סוסו של השייח' או איסטבל אל-רוח'אם (אורוות השיש)

נכתב על ידי: אמיר חרש

סוסו החום של השיח ג'ראח היה יפה ועדין ואוהב את האוויר הפתוח. סגולה הייתה בו, כך שכל מי שקרב אליו מיד רצה שיהיה שלו. ביום מן הימים ביקרו הפחה ואשתו את השיח. ראתה האישה את הסוס וביקשה לרכב עליו. הרשה לה. כיוון שרכבה אמרה, מכור לי את הסוס. סרב. אמרה לו, כל דבר יש לו מחיר, בקש כמה שתבקש ותקבל. אמר לה, כשם שאיני רשאי למכור את בני, כן איני רשאי למכור את סוסי. רגזה והלכו מהכפר.
 
בימים ההם עול המיסים כבד מאוד. הכפיל הפחה את המס. אמרו לו לשיח', דבר עם הפחה. אמר להם, חכו. חיכו. אחר כך, הכפיל הפחה שוב את המס. לא יכלו האנשים לעמוד בגזרה. קם השיח' ורכב על סוסו לעיר. אמר לפחה, גלגל את האבן מצוואר אנשי. ענה לו הפחה, כדי לגלגל את האבן זקוק אני לסוס. הבין השיח' וחזר לכפר ברגל.
 
לקחה אשת הפחה את הסוס, שמה אותו באורוות שיש והאכילה אותו מאבוס של משי. ברח הסוס וחזר לכפר. באו חיילים והחזירוהו לעיר. השיבה אותו לאורות השיש ואזקה אותו בשרשרות זהב. כשיצאה לרכב, הפיל אותה הסוס וחזר לכפר. באו חיילים והחזירוהו לעיר. סגרה אותו באורוות השיש ולא נתנה לו לצאת. חלה הסוס והלך והתמעט.
 
קראו לשיח' ושאלו. ראה את הסוס ואמר, כל דבר יש לו סוף. הכסף יש לו סוף, והכוח יש לו סוף. רק הצער אין לו סוף. בגלל הצער בא סופו של הסוס. שאלה אשת הפחה, מה רפואה יש לו. אמר לה, ליבך יודע מה הרפואה. אמרה לו, לא אתן. אמר לפחה, אתה עשית לכבוד אשתך, וטוב הדבר שיהיה גבר עושה לכבוד אשתו. אני עשיתי לכבוד אנשי, וטוב הדבר שיהיה שיח עושה לכבוד אנשיו. עכשיו, בוא ונעשה יחד לכבוד הסוס, כי טוב הדבר שיהיו בני האדם עושים לכבודם של ברואי אללה, שהוא בחוכמתו הפקיד בידינו.
 
חזר השיח' לכפר רכוב על סוסו החום, ואשת הפחה היא מצאה לה סוס אחר לרכב עליו.

הסיפור נשלח על ידי הרושם אמיר חרש ושובץ באתר ב - כט', שבט, תשס"ט. 23.2.09

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.

 
© כל הזכויות שמורות
כט', שבט, תשס"ט. 23.2.09


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|