הסמאעה ( הפטיפון )

נכתב על ידי: יהודה עצבה מפי ציון שושן

מספר ציון שושן:

כדרכו של אבא שהיה בא מיום עבודה, היה לו פטיפון מה שנקרא 'סמאעה'. היה ממלא את זה במנואלה ( ידית מיוחדת למתיחת הקפיץ הפנימי) ושומע פעם את עבדול וואהב, פעם את פריד, פעם את עבדל חלים חאפז.
יום אחד בהיר אמי סיימה את העבודה, את הכביסה ולמדה איך ששמים תקליט, איך שממלאים את זה, זה לא סיפור. והיא הניחה את התקליט והיא שומעת ונהנית ומכינה בנתיים את ארוחת הצהריים.
אחי שישב שמה, אנחנו כולנו גולחנו בקרחת, האבא את ששת הילדים שלו לא נתן שנגיד 'אבא צמח לי, השביל איננו' הוא נכנס לעובדיה ( הספר ) שמה ברחוב אגריפס, סימן לו באצבעות 'אפס' וההוא גילח אותנו איך אומרים דיריצ'אס ולכן אותו אח, שהוא דוד לימים איש מעגן מיכאל, הכניס את ראשו אל פתח המשפך.
למה?
בכדי לדעת מהיכן בוקע הקול, זה ששר, לדעת מי הוא הזמר? הוא שומע שירה יוצאת מתוך המשפך הגדול הזה. הכניס את הראש, בא להוציא אותו, נהיה ואקום, איך אומרים ריקנות. לא יכול להוציא בכלל את הראש. בקיצור התחילה אמא שלי לצעוק 'יא נאס, יא נאס' ( אנשים, אנשים ) השכן מלמעלה שואל אותה – גברת שושה, מה קרה?
בוא תראה, הראש של בני נכנס לתוך המשפך והוא לא מצליח להוציא אותו, בוא תעזור לי. הוא ירד.
- יש לך גיגית קטנה?
אמרה לו – יש. אז לא היה גיגיות מפלסטיק, היה גיגיות מ'זינגו' מ'צינק' ( אבץ ) לקח את הסבון הנבולסי שהוא עשוי כולו משמן זית, שישפשף אותו במים נהיה 'ראגווה' ראגווה זה קצף. לקח את כל הכמות הזו ושפך אותה לתוך המשפך.
על הראש של אח שלך?
כן. שפך אותה אל תוך המשפך וככה חילץ את ראשו. אבל בנתיים המים ההם שחדרו, בימים ההם לא היו מגלוונים ( שיטת ציפוי הפח להגנה מחלודה ) את המתכת. תוך עשר דקות נהיה גוש של חלודה בתוך הסמאעה, כל גלגלי השיניים, כל הקפיצים הכל.
מה איכפת, העיקר שיש לה את הבן, כפרה, נישקה אותו, חיבקה אותו.
בא אבי בערב. – הה, שו טבכתי אל יום? מה בישלת היום?
אמרה לו – וולה טבכת מג'דרה. ( בישלתי מג'דרה )
אמר לה – טייב חוטי לי ( טוב שימי לי ) ושימי גם את התקליט.
אמרה לו – משג'ולה, למה היא ידעה מה קרה שמה. משג'ולה יעני עסוקה, עסוקה, כן.
אז הוא אמר לה – טייב, אם את משג'ולה אני אקום בעצמי ואניח את התקליט. הוא שם, הוא מתחיל למלאת את המנואלה. ופתאום בועות סבון יוצאות מן המשפך. והוא צועק שנה 'תעלי שופי' בואי תראי, בואי תראי, עבדול ואהב מנגן סבון. היא צוחקת והוא בוכה.

עכשיו חודש ימים לא בא אל פינו ולא כעונש, לא בא אל פינו לא בשר ולא דגים, בכדי לצבור כסף. המצב היה קשה אז, צריך לעבוד מעלות השחר עד צאת הנשמה, בכדי לקנות פטיפון חדש של voice  היה לזה צורה של כלב כזה, אם אתה זוכר, וזהו.

זה הסיפור של ראשו של דוד אחי בתוך המשפך.
סיפור יפה! נכון.

 


 
הסמאעה ( הפטיפון )
© כל הזכויות שמורות
כ', סיון, תשע"ג. 29.5.13


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|