סיפורים נוספים:
 

סיפור אל ג'ין ( השד )

לאחר שנרכשו האדמות על ידי משפחת לובובסקי. היו עסוקים כולם בהקמת האוהל הגדול שהביאו עמם מבוסטון הרחוקה. יריעות האוהל נמתחו והכל התכוננו ללינת הלילה הראשונה על אדמת המושבה העתידה לקום לחופו של האגם, לפתע נשמעת שעטת סוס מכיוון הגולן וכעבור דקות אחדות מופיע פרש רכוב על גב סוסה ערביה אצילה ועל גבה שקיים רחבים וגדושים לעייפה.

הפרש יורד מהסוסה ולעיניו המשתאות של סבא לואיס, הוא מוריד כדים מלאים לבנה חמוצה, שק זיתים סורים דפוקים  וג"ארות מלאות שמן זית זך.

- זו הדייה, מתנה, מסביר הפרש לסבא לואיס המופתע,  מתנה ממושל הגולן.

- מה עושים?, שואל סבא לואיס.

- עלייך להחזיר הדייה, מסביר דוד שוב, המכיר את מנהגי המקום, זה המנהג.

לקחו כמה שבבי זהב עטפום בפיסת משי כחול ומסרום לפרש שיתנם מתנה למושל.

למחרת מופיע הפרש ואתו סוסה ערביה אצילה ואומר לסבא - אדוני, סוסה זו מתנה היא לך.

מסביר דוד שוב לסבא -  הפעם צריך להעניק להם מלוא הספל רסיסי זהב. וכן היה.

כך נמשך סיפור המתנות הלוך ושוב ימים מספר. ביום השביעי אומר דוד שוב לסבא - הפעם יש להזמין את המושל ופמלייתו לביקור בביתנו. ואכן למועד הגיע המושל וכל הכבודה הנלווית אליו למאהל משפחת לובובסקי.

קבלת הפנים שנערכה הייתה אחת המפוארות שידע הגליל. שנים רבות לאחר מכן היה עובר סיפור הביקור מפה לאוזן אצל משפחת לובובסקי  כזיכרון ראשון מן החזרה לאדמת הקודש. ולימים הפך סיפור מעשה העומד היום בזכות עצמו.             

באמצע האוהל הענק עמד שעון אורלוגין עתיק שסבא לואיס הביא אותו מבוסטון. שעון זה היה עובר בירושה במשפחת לובובסקי במשך דורות רבים. היה זה שעון שהתנשא לקומת אדם ובמרכזו קבועה הייתה מטוטלת זהב ארוכה. ובכל שעה עגולה היה השעון מצלצל.

החפלה החלה על פי כל כללי הטכס. ארבעים פרשים על סוסות לבנות הגיעו בראש הפמליה של האורחים המכובדים ועמדו בשתי שורות אלה מול אלה, לפני רחבת האוהל החגיגי.

 בראש הפרשים ישב מושל הגולן על גב סוסתו השחורה. קרני השמש השוקעת האירו באור יקרות את שלל העיטורים המקשטים את חזהו כיאה למעמד המכובד. המושל ירד מסוסתו שלף את חרבו  מנדנדה ותקע אותה באדמה, לאות ולמופת כי פניו לשלום.

באותו רגע ירדו כל ארבעים הפרשים מעל הסוסות הלבנות ותקעו אף הם את חרבותיהם באדמה הרכה.

- מה עושים?. שואל סבא לואיס.

- זה המנהג, מבהיר דוד שוב - השג לך פגיון ותקע אותו באדמה, זה אות שגם פניך לשלום.

סבא לואיס השיג חרב ונעץ אותה באדמה. מעתה ואילך נכרתה ברית שלום בין השייכים מן הגולן לבין המתיישבים החדשים שהגיעו מבוסטון הרחוקה להתיישב בארץ אבותיהם.

סבא לואיס הזמין את מושל הגולן להצטרף אליו להיכנס לאוהל המכובדים ואחריו את כל הפמלייה. למרות שסבא לואיס הציע למכובדים לשבת על כורסאות העור המפוארות שהובאו עמם מאמריקה, העדיפו  השייכים להתרווח על השטיחים המפוארים שנפרשו על גבי הקרקע.

 בשעה שבע בערב בדיוק החל שעון האורלוגין לצלצל. מיד החלה מרוצה מבוהלת, איש מהם לא שמע מעודו צלילים כאלה. אין זאת כי אם השד בכבודו ובעצמו משמיע קולות כאלו.

- אל ג"ין, אל ג"ין נשמעו צעקות והכל נסו בבהלה מהמקום.

- מיסטר לובובסקי, אמר דוד שוב בטון שאין עליו עוררין - הקפה רותח על הגחלים הלוחשות בחוץ. יש לקחת מיד את השעון ולהעלות אותו באש לעיני האורחים כולם.

במאמץ רב הצליחו ארבעה משרתים להוציא את שעון העץ עתיק היומין ולהניח אותו על הגחלים הרוחשות.

מכל הגבעות התבוננו רבים מהנוכחים בפחד רב כיצד מניחים המשרתים את השעון על הגחלים הלוחשות, וכיצד מלחכת להבה גדולה את גוף השעון העתיק ומאירה את השמים.

- אל ג"ין מת, אל ג"ין מת, נשמעה אנחת רווחה, והכל חזרו להמשיך בחגיגה. כך נכרתה ברית דמים בין השייכים מהגולן והיהודים מבוסטון. 


 
© כל הזכויות שמורות



1. נפלא
מאת: עודד 15/09/2009
נפלא נפלא נפלא
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|