זכרונות מיום העצמאות הראשון

נכתב על ידי: יהודה עצבה

 לקראת יום העצמאות הקרוב אני חש התרוממות רוח ומתרפק על ההתרגשות העצומה שאחזה בנו בימי העצמאות הראשונים.
איזו שמחה אמיתית סחפה את כולנו ביישוב הקטן שהיה אז בארץ ביום העצמאות הראשון. מעגלים מעגלים של ריקודים בכיכרות הערים.
אני זוכר שהחגיגות המרכזיות היו בכיכר ציון, בני נוער רבים מתנועות הנוער השונות מילאו את הכיכר, אפילו חסידים ממאה שערים לקחו חלק בשמחה, חיילים שרקדו זכו להערצה ללא גבול מכולנו. היו אלה חגיגות ספונטניות. מעגלים מעגלים של ריקודי הורה סוערים. 
ברקע התנגנו קולותיהן של הזמרות האהובות שושנה דמארי ויפה ירקוני לסרוגין, זאת מתוך רמקולי מתכת ענקיים שהותקנו על עמודי החשמל סביב הכיכר.


פה ושם היו רוכלים שמכרו צמר גפן מתוק ובקבוקי משקה שצוננו על ידי גושי קרח באמבטיה של פח. אגב הלבוש שכולנו לבשנו היה יוקרתי מאוד וכמובן בסימן כחול לבן, מכנסי חקי וחולצת חקי תוצרת מפעל הבגדים היחידי שהיה אז בארץ מפעל את"א.

את"א- ראשי תבות - אריג תוצרת ארצנו. והיה גם סלוגן לזה 'מלמעלה עד למטה - את וגם אני ואתה' , אה כן שכחתי לציין שכולנו נעלנו סנדלים תנכיות. 

אחרי הריקודים התפזרנו בעמק המצלבה ובמקומות אחרים לקומזיצים בחיק הטבע. קומזיצים של שירי ארץ ישראל עד השעות הקטנות של הלילה. מישהו תמיד דאג לשלות מתוך המדורה והגחלים הלוהטות שרשראות של תפוחי אדמה אפויים.


תרבוקה ואקורדיון היו כלי הנגינה החשובים ביותר וקולות השירה בקעו וסחפו את כולנו. הייתה זו תקופה אחרת של פשטות ותחושה של תחילת הגשמת החלום של עם שחזר הבייתה.
בזכרון עדיין הדהדו הקריאות 'מדינה עברית, עליה חופשית, בוז לספר הלבן, יחי דגלנו כחול לבן' אגב סולימן הגדול היה המוביל הגדול של השמחה העממית ואהבת שירי הארץ המיוחדים שהתנגנו בלבות כולנו. כולנו ידענו את מילות כל השירים של אותה תקופה ראשונית.

'מה יפים הלילות בכנען' 'הרוח נושבת קרירה' ועוד שירים רבים וטובים שכולנו זמרנו בלי שם קשר לתכנית טלבזיה זו או אחרת.
כדי לשמוח וכדי שכל העם ייקח חלק בשמחה לא היה צריך לשלם סכומי עתק כמו היום לזמרים 'סלבס' בפי העם. גם לא חיפשנו את הקצף. השמחה העממית הספונטנית התחלפה לה לצערי היום בתרבות אחרת, תרבות  החומר ולא שמחת הרוח. אז בחגי העצמאות הראשונים אנחנו -רקדנו - אנחנו שרנו ואנחנו שמחנו יחד עם כל מי שהגיע לרחובות לשמוח. לא היה צריך לשלם לאיש כדי שישיר במקומינו על מנת לשמח אותנו. באותם ימים השמחה פרצה מתוכנו.

יום העצמאות היה אז אולי החג היחידי שבו יצאו משפחות שלמות יחד אל כיכר העיר לשמוח בשמחת עצמאות אמיתית ופשוטה. נראה לי שכל מי שחווה זאת יש בו געגוע לאותה שמחה כנה ואמיתית.
 

 
וספה משנות ה - 70.חנות באגריפס בירושלים
© כל הזכויות שמורות
6.5.19 - א' אייר, תשע"ט


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|