אלפרד הבובה המדברת

נכתב על ידי: תמר רוטשטיין

 מספר חודשים אחרי מותו של דוד בן גוריון ומלחמת יום הכיפורים, טס אבי ללונדון. זו הייתה הפעם השניה שטס לחו"ל, ארבע שנים אחרי הנסיעה הראשונה לארצות הברית. לפי המיתוס המשפחתי, אבא טס לעבודה עם צ'ק של מליון דולר מממשלת ישראל כדי לקנות מהאמריקאים מטוס קרב חדש. הוא שהה שם כשלושה חודשים וחידש את הקשר עם בני המשפחה שגרו באותם שנים בניו ג'רזי. לימים התברר שאבי היה חלק מצוות שפיקח על שלוחה של משרד הביטחון בארה"ב, מטעם מבקר המדינה.

המיתוס על המטוס החזיק מעמד שנים רבות, עד ששוחחתי עם אבי בענין, כדי לקבל גירסה מעודכנת אחרי שבת הדודה מאמריקה, העידה בפנינו בביטחון נחרץ, כיצד אבי הופיע בבית הוריה זכרונם לברכה, אזוק לתיק ג'יימס בונד.

"הוא הגיע אלינו הביתה אזוק לתיק ג'יימס בונד, הוא הלך איתו אזוק כל הערב" "אזוק?" "כן, היה בתיק מעל למליון דולר, הוא היה בדרך לקנות מטוס למדינת ישראל" אמרה בביטחון אותה נסיעה מפורסמת של אבי לארה"ב, חיברה בין הפלג האמריקאי של המשפחה לישראלי.
היחסים התהדקו עוד יותר כשבת הדודה החליטה לעלות לארץ. כשקבלתי את הבובה המדברת שאבי קנה לי כשחזר מאנגליה, קראתי לה אלפרד על שם הדוד והאבא של בת הדודה המצודדת והיצירתית.
כשהגיע דוד אלפרד לביקור בארץ, הוא השאיר את קולו על טייפ סלילים שהביא במתנה לאבי, קולו הרך, הנשיאותי, האציל והצרוד מעט בשפה שאהבתי אך לא הבנתי נשאר בזכרוני תמיד כהבטחה לעתיד טוב.
אלפרד הייתה בובת תינוקת בלונדינית, סרט ורוד, פיג'מה ורודה, טבעת לבנה במותן הימני, שהיו מושכים ומותחים הייתה הבובה מדברת ומבקשת בקול של ילדה ובשפה האנגלית "אמא אני רוצה עוגיות" "אמא אני רוצה סיפור" "אמא אני רוצה נשיקת לילה טוב" אהבתי את הבובה אלפרד, הופנטתי מקולה המתוק.
 
בימים הראשונים משכתי והרפתי מהחוט אין ספור פעמים ביום, היא השמיעה את אותם הבקשות בדיוק ובעקביות.
כך למדתי מילים ראשונות באנגלית כגון: "נשיקה, קיס, קוקי, עוגיה, לילה טוב, גוד נייט, אמא, מאמי, סיפור סטורי.

"שלא תרדי למטה עם הבובה" הזהיר אבא.

"תשחקי איתה רק בבית"

כל כך רציתי להראות לחברה הכי טובה שלי את הבובה החדשה. לא עניין אותי שום דבר. לראשונה בחיי לא התייחסתי לבקשה של אבא, פתחתי את הדלת בנועזות ורצתי לחצר הבניין הסמוך, פגשתי את החברה, היא הסתכלה עלי במבט מקפיא, בפנים חתומות חטפה את הבובה מהידיים שלי ורצה לביתה. עמדתי המומה, זרועות מושטות, בלי אלפרד הבובה, רצתי אחריה ונכנסתי לחדר המדרגות, לא עליתי בעקבותיה לקומה הרביעית היכן שגרה עם הוריה, אלא צרחתי וצווחתי, אלפרד צנחה מהקומה הרביעית, החברה זרקה אותה למטה בשקט מקפיא ובלי שום אזהרה קודמת, לא איום ולא קול. הרמתי את הבובה אלפרד ומשכתי את החוט, הוא נתקע ולא חזר פנימה.

אלפרד, הבובה המדברת מאנגליה הפכה לאילמת. חזרתי הביתה בוכה, אבא כמובן כעס. גם אני כעסתי על עצמי, על החברה, על האכזריות, על שלא הקשבתי לאבא. אביה של החברה היה חשמלאי, הוא לקח את אלפרד וניסה לתקן את מנגנון הדיבור המכני שנשבר, כעבור מספר ימים קיבלתי את הבובה אלפרד בחזרה, עם גוף עקום, עם בליטות קשות בגב. משכתי בחוט, יצא קול נמוך ומוזר, כלל לא דומה לקול הצלול המתוק הילדי.

אחרי מספר משיכות נדם הקול, הקפיץ כנראה נשבר, החוט לא חזר למקומו. כשפתחתי את הכפתורים שבבגד של הבובה וראיתי את המנגנון שהיה מונח בבטן של אלפרד, עטוף בספוג שחור, הבנתי שאלפרד לא תחזור לבקש עוגיות, סיפור או נשיקת לילה טוב מאמא שלה. הוצאתי את מנגנון הדיבור המכני מהבטן של אלפרד הבובה, לקחתי אותה למקלחת, רחצתי אותה וחפפתי את שערה הזהוב, גזרתי מעט את הפוני, עטפתי אותה במגבת והתנחמתי שלפחות עכשיו אפשר יהיה לשחק איתה כמו עם שאר הבובות בחופשיות, בלי פחד.


 
הבובה אלפרד.
© כל הזכויות שמורות
3.4.16


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|