מעבר למסך הברזל

קוראים לי בא גד שלום ואני ירושלמי אסלי ואני רוצה לספר דווקא סיפור שקשור לברית המועצות. ב91 הייתי בשליחות של לשכת הקשר לברית המועצות. לאחר מכן הייתי כמה פעמים שם והגעתי לאלמאתא, הייתי הישראלי הראשון שהגיע לאלמאתא. אני מגיע לאלמאתא לאן אני מגיע דבר ראשון? לבית הכנסת . באחד מן הימים מזמינים אותי לבקר בבית של מישהו. כמובן שזו היתה בעייה כי עקבו אחרי כל הזמן, אבל אני החלטתי שאני הולך. אני מגיע לבית של אותו אדם, אני עולה, דופק על הדלת והייתה איזו אישה שהתלוותה אלי ואנחנו פותחים את הדלת וגנרל בצבא האדום מבקש ממני להיכנס מיד ולסגור את הדלת. אני נכנס והוא אומר לי ביידיש "איך איז בין אייד" מסתבר שהוא היה מפקד הארמייה של התותחנים של ברית המועצות באיזור קזחיסטן. הוא במדים כמובן. ואני יושב אתו שש שבע שעות ומספר לו על ארץ ישראל. את כל ההיסטוריה כל מה שאני יכול והוא שתה את זה בצמא. לפני שאני עוזב אותו הייתה לי מצלמה. הוא אומר לי אתה יודע מה בוא תצלם אותי יחד אתך. אני אומר לו – עזוב אני עובר את הגבול, יקחו ממני את המצלמה אולי יקחו ממני את הפילם, לא כדאי לך. לא הוא מתעקש. – למה אתה צריך שאני אצלם אותך? הוא אומר לי – בסיכומו של דבר יש לי נכד בארץ ישראל ואני אין לי אתו קשר ואני רוצה שתאתר אותו ותתן לו את התמונה שלי והוא בכה ואני בכיתי כמובן. אתה לא יכול לעמוד מול העוצמה הזאת של אדם כזה וצילמתי אותו ולקחתי את התמונה ואיתרתי את הנכד שלו באחת ההתנחלויות וכשנפרדתי ממנו אמרתי לו בשנה הבאה בירושלים. עברו חמש שנים ויום אחד מצלצלים משדה התעופה והגנרל הזה הגיע לבקור בארץ. הוא צלצל אלי משדה התעופה אני פגשתי אותו ונפלנו אחד על השני ובכינו והלכנו ואיתרנו את הנכד שלו. זה סיפור מה זה להיות יהודי.

סיפר שלום בא גד.

 


 
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|