סיפורים נוספים:
 

הכלה והמטאטא.

נכתב על ידי: דינה דנון-דאבוש

 

יום חמישי ב' בשבט התשכ"ח. האחד בפברואר 1968. יום סגרירי וגשום. זהו היום בו אני עומדת לענוד את טבעת הנישואין בטקס צנוע באולם הרבנות הראשית שבשדרות דוד המלך.

צניעות עוד היתה מידה מוערכת אז. איך אימי זכרונה לברכה היתה אומרת: לא להיות כמו ההוא ש: "ח'אתם פי-ייידו וצ'ינצ'ו ערייאנה" משמע: "טבעת יקרה על אצבעו ועכוזו חשוף". אחד שחי על רושם ללא כיסוי.
 
את שמלת הכלולות עם כל האביזרים הנלווים שכרתי בחנות בתחנה המרכזית (ודאי הישנה) שהיום משמשת חנות למכירת מקררים משומשים, את נעלי הכלה הלבנות היפות קניתי בנעלי טרקלין ברח' הנעליים: נוה שאנן, היום משמשת החנות למכבסה לעובדים זרים, את התסרוקת "עיצבה" הספרית השכונתית אליה הגעתי מבלי להזמין תור וממנה יצאתי אחרי פחות משעה. התאפרתי בעצמי עם קו דק של עפרון ואודם ששימשו אותי ביציאה לבילויים. כלה יפייפיה.
 
החתן המיועד הגיע במונית מבית הוריו בתל-אביב לבית הורי ביפו לאסוף אותי ולנסוע ביחד לחופה.
 
החתונה היתה מקסימה בעיני כשהרב שקידש אותנו היה הרב איסר פרנקל בנו של מי שהיה הרב הראשי של תל-אביב-יפו ידידיה פרנקל.
 
בתום החתונה, שהסתיימה בשעה די מוקדמת, ירדנו ולקחנו מונית מהמוניות שעמדו אז והמתינו לנוסעים בנסיעה מיוחדת מקרב אלו שיוצאים מהשמחות ברבנות. המונית היתה גדולה ומיועדת ל-7 נוסעים, כמו כל המוניות בזמנו. העמסנו עליה את כל המתנות שקיבלנו והתכוונו לנסוע לדירה המרוהטת ששכרנו ימים ספורים בלבד לפני החתונה. לפתע אימי הופיעה עם כלי ניקוי שהביאה עמה מהבית ביפו. הסתבר שהיא סברה שאחי ברוך, לו היה טנדר יוביל בתום החתונה את המתנות עבורנו. היא גם ידעה שתהיה לי בעיה להעביר דלי, מטאטא ועוד כהנה וכהנה מיפו למקום מגורי החדש בתל-אביב באוטובוס, שהיה אמצעי התחבורה היחיד שלנו והחליטה לנצל את ההזדמנות ולהעבירם בטנדר. משנוכחה לדעת שלקחנו מונית ואחי לא נדרש לסייע לנו, הוציאה אותם מהטנדר והכניסה אותם למונית יחד עם המתנות.
 
הגענו לביתנו ברח' שלמה המלך 32 בתל-אביב. מאחר והרחוב חד סיטרי, הנהג הוריד אותנו במדרכה שמול הבית. החתן והנהג הוציאו את כל המתנות וכלי הניקוי והמונית נסעה.
 
וכך עמדתי שם עם שמלת הכלה, ההינומה עם הכתר, הכפפות הלבנות והתכשיטים כשמסביבי כל המתנות ובידי אוחזת את מטאטא הקש שבגלל המוט הארוך שלו לא יכולתי להניחו על הרצפה הרטובה.

גשם דק ירד עלי. החתן עם חליפתו היפה, העמיס בזריזות בכל פעם חלק מהמתנות, חצה את הכביש עלה כמה מדרגות הכניס את החבילות הביתה וחוזר חלילה. בכל הזמן שעמדתי על המדרכה, לא עברו אף אדם ולא מכונית וברכתי על מזלי הטוב שלא ננעצו בי עיניים תמהות.
 
עלינו הביתה. החתן עם הנגלה האחרונה של המתנות ואני עם המטאטא. פתחנו את המתנות. שלש מערכות קפה זהות של נעמן, סכומי"ם, ועוד מערכת עוגה: שש צלחות להגשה וצלחת גדולה לעוגה עצמה, מערכת אוכל של 18 צלחות, כוסות ועוד כוסות ועוד כוסות. כוסות דוחות במיוחד היו אלו עליהן היו תמונות של נשים ערומות בכל מיני תנוחות. רציתי להשליך אותן, אך בסופו של דבר נתתי אותן לאיזה חבר שסבר שהן משעשעות.
 
אחר כך החלפנו בגדים ויצאנו ברגל לרחוב דיזנגוף בסמוך לכיכר וישבנו בבית קפה וכך חיינו את חיינו, שני צעירים, הוא סטודנט למתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב ואני עבדתי ושיפרתי בגרויות.

את הקניות ערכנו בחנות מכולת שכונתית טיפוסית לאותה תקופה. המכולת היתה בקומת הקרקע ברח' שלמה המלך 34. ממש בבנין הסמוך לשלנו.
 
בעלת המכולת היתה אישה פולניה עסיסית ונאה בשנות החמישים המאוחרות שלה, שיער צבוע אדום והילכותיה מלאות הערכה עצמית אך גם חביבות. תמיד ניסתה לדובב את לקוחותיה ולדעת כל מה שקורה בסביבה. גם אני הייתי ברשימה, אך היא לא זכתה ממני לשיתוף פעולה (ככה לימדו אותנו בבית), ולכן היא שרטטה בעצמה את חיינו אנו וצבעה אותם בגוון וורוד זוהר במיוחד.
 
יום אחד, אחרי כחודשיים למגורנו שם, לחשה לי בעלת המכולת: "הבת שלי חיה לא טוב עם בעלה, חבל שלא נתתי לה להחזיק בערב חתונתה מטאטא". קשה לתאר את השתוממותי למשמע דבריה. הבנתי שהיא היתה עוד במכולת וראתה אותי עומדת ממול עם שמלת הכלה והמטאטא והחליטה שהמטאטא נועד לשמש סגולה לחיים זוגיים מאושרים. נסיונותי להסביר שהמטאטא היה שם במקרה, לא צלחו. היא עשתה תנועת ביטול שמשמעה "אל תספרי לי סיפורים" וכאילו גילתה הבנה מדוע "לא נעים לי" להודות שהדבר נועד לסגולה והאמינה בכל ליבה שאנחנו המזרחיים מבינים בכגון אלו. באותו הרגע חזיתי במו עיני כיצד נוצרת אמונה תפלה.
 
אחרי שנה עברנו לרח' המלך ג'ורג' 72 בתל-אביב, אחרי ארבע וחצי שנים נולד בני יחידי יצחק-צחי, אחרי חמש וחצי שנות נישואין חזרתי לרבנות הפעם ביצעתי פעולה הפוכה: התגרשתי.
 
אני מקווה שהפולניה לא נתנה לנכדתה ביום חופתה להחזיק במטאטא.

 


 
המספרת ביום חתונתה
© כל הזכויות שמורות
יג', תשרי, תשע"א. 21.9.10


16. האפשרות האחרת היתה פחות טובה
מאת: ינה דנון דאבוש 04/06/2011
אפרת היקרה, שמחתי שקראת את סיפורי. האמת שלא היתה ברירה. אם הייתי נכנסת ראשונה, ערמות המתנות היו נשארות ברחוב ללא השגחה. החתן דווקא התאמץ מאד וירד ועלה מספר רב של פעמים כדי להכניס הביתה את כל הכבודה. הוא היה בסדר בקטע הזה וההתנהלות לא נבעה מחוסר מחשבה עלי. אני מקווה שיתפרסמו עוד סיפורים שלי, מלבד השלושה שפורסמו, ואשמח מאד אם תקראי אותם. חג שבועות שמח!!!
15. החתן הכלה המטאטא ודרך ארץ
מאת: אפרת אסף 10/05/2011
סיפור יפה. מעורר מחשבות. אני למשל חשבתי שאולי לו החתן היה דואג שהכלה עם השמלה הדקה תיכנס ראשונה לבית ולחפצים היו דואגים אחר כך חיי הנישואין אולי היו נראים אחרת.
14. סיפור משעשע
מאת: אורית דה שיין דבוש 12/12/2010
משעשע ומעלה חיוך. יכולה לראות את סבתא שומרת לך את המטאטא בזמן החופה. אורית
13. המטאטא בטנדר
מאת: דינה דנון דאבוש 12/12/2010
אמי/סבתך היתה יפה ועם תיק ביד. יש לי תמונות. המטאטא היה בטנדר הירוק עם שלט "אמישראגז" של אביך. גם אני אוהבת את הסיפור הזה בגלל הרוך והחום שמציפים אותי כשאני נזכרת במשפחה האהובה שלנו, שלצערנו חלקם כבר אינם בינינו.
12. דינדוש
מאת: רותי עמית 03/11/2010
שמעתי את הסיפור פעם ראשונה לפני כשנה, כתיבך הוסיפה אור נוסף על איך אדם המתעקש לראות דברים ולאמין בהם, ישר כח והוסיפי לכתוב. נהנתי
11. לללה - הידד לסבתות הפולניות
מאת: דינה 31/10/2010
נותר רק להצדיע לסבתות פולניות להן נכדות כמו בתך/כלתי.
10. מחותנת יקרה
מאת: ללה 26/10/2010
למרות שאמי הפולניה לא הזכירה סגולה זו כאחראית לאריכות הנישואין,אני מקווה שכל סימן טוב מועיל ושנישואי בנך ובתי יתמידו לנצח באושר...
9. דינה דינה היקרה....
מאת: רבקה אביב 23/09/2010
כה יפה סיפורך כה מיוחד...שמעתי אותך מספרת את הסיפור בבית אריאלה והוא מלא חן ,הומור ותאורייך המדוייקים נותנים לי האפשרות לחוות איתך סיפור זה...ולחוש שאני מכירה אותך מאז ומתמיד...
8. מקסים מקסים!
מאת: מתי גילעד 26/09/2010
דינה היקרה, סיפור משעשע ומלא חן, נהניתי מאוד ומצפה לסיפורך הבא בקוצר רוח!
7. דינה והמטאטא ?
מאת: אבי 25/09/2010
שמלת כלה, הינומה, כתר,כפפות לבנות,נעליים תואמות,תכשיטים, ואחד מטאטא מקש. ממש לא מסוגל לדמיין אותך כך ומאידך תמונה מאוד מקורית ויחודית. סיפור מקסים על לידתה של אמונה תפלה אחת מיני רבות, שאילו היתה מתגשמת קרוב לוודאי שלא היתה לי הזדמנות להכיר את אוחזת במטאטא.
6. דינה הגדולה , אנו נפגש
מאת: זיגי 26/09/2010
בפגישה הראשונה שלנו (נקווה שמחר) נתקשקש בסיפור הכלה והמטאטא
5. דודה יקרה שלי
מאת: רנית 26/09/2010
דודה שלי, סיפור מקסים ישבתי וקראתי אותו בשעה 2 בלילה ונהנתי. תמשיכי לכתוב ולעדכן בפייסבוק שנדע...
4. חחחח... מדהים
מאת: חגית 27/09/2010
סיפור מקסים ומשעשע. לא החלטתי אם עצוב או מצחיק איך שהמוח האנושי עובד.
3. דינה היקרה
מאת: שרה זלוף 28/09/2010
זה לא סיפור, זה חיים. לפני שנים מעטות כך היו חיים, מתחתנים גם מתגרשים. נהנתי מאד לקרוא בדרך מלאת החיים שאת מעבירה .
2. לא על המטאטא לבדו
מאת: ברכה שלו 29/09/2010
אנו תמיד מקווים שאמונה תחזק אותנו ומרבים משלים כדי להוכיח זה נכון - נהנתי הנהנה שלמה לקרוא את הסיפור- וכן בעלי עוזי שעמד על ידי לא זז עד שגמר לקרוא - חזקי ואמצי והביאי לנו עוד ספורים שהופכים לסיפורים מהחיים
1. תובנה של פולנים
מאת: דבלה גבע 29/09/2010
"סיפור פשוט"בדוקומנטציה עסיסית מלאת חיים וחן. איזה יופי,דינה!
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|