סיפורים נוספים:
 

מים גנובים

הערבי שלי היו קוראים לו מוסה לוי עבד רבו ( עבד האלוהים ) הכינוי שלו הוא לוי. והוא היה תושב בית צפפה ובנערותו ב47 48 הוא היה עובד בשביל הפדאינים. היה הולך מעמדה לעמדה, מעביר אוכל ובתוך כך בין העמדות עבר כדור והוא נהיה עיוור בעין אחת.

בשנת 1949 אחרי מלחמת השחרור עבד אצלי במפעל המרצפות. התפקיד שלו בכפר הוא היה הג'וחה של הכפר, היה הבדחן הגדול שלהם, גם שר שירים וסיפר סיפורים. בכל החתונות שהיו בכפר הוא היה רושם את ה"נקוט" (רישום של המתנות שנתנו בחתונה ) היה שר לחתן ולכלה בחרוזים והוא ידע את החרוזים של השירים. אצל הערבים כמעט לא היה מקובל לתת כסף. היו נותנים שק סוכר, קמח שמן, בדים וכד'. וכשהייתה למישהו אחר חתונה היו בודקים את הרשימה שהייתה בוועד הכפר והיה מקובל להוסיף על מה שקיבל.

עד כאן הבנו, זה היה מוסה עבד רבו אבל לא לזה אני מתכוון. עכשיו לסיפור.

 מוסה לוי, עבד רבו היה גר בכפר הערבי בית צפפה. הבית שלו היה ממש צמוד לפסי הרכבת. המרחק מהבית שלו לפסים אולי חמישה מטרים. הוא היה נוהג להבריח סחורות משני עברי הגדר שהייתה קו הגבול בין שני חלקי הכפר. היה מבריח פלגים, ונטילים, בטריות,  נעליים ובעיקר סחורות בתקופת הצנע. היה מבריח מהחלק הערבי של בית צפפה אלינו וההיפך. מדי פעם היו תופסים אותו מכניסים אותו ל 48 שעות וקונסים אותו. הוא היה בן בית אצל השופט ובבית הסוהר במגרש הרוסים.

באותה תקופה כל תושבי בית צפפה היו גונבים מים מהשעון של הכפר. היו פותחים את השיבר בכפר והקוסה והחסה והנענע והפטרוזילה היו צומחים מהר. בדרך כלל בלילה הם פתחו את השיבר הראשי של העירייה. עיקר העיקרים הם גם מילאו את הבורות שלהם מים מהשיבר של העירייה. בקיצור זכו במים גנובים חינם.

העירייה התחילה לחפש מי גונב מים. באו אצלו לבדוק את המים בבור ומצאו 80 קוב מים ואותה שנה הייתה שנה שחונה ולא ירד גשם אבל הבור שלו היה מלא. כשבדקו את המים גילו שאלה היו מי העירייה עם הכלור. עשו לו חיפוש בבית ומצאו אצלו גם מברג ומפתח צינורות.

יתירה מזה בדקו את השעון של המים ומצאו דבר מוזר, במקום שהשעון ילך קדימה אצלו השעון הסתובב אחורה ( כנראה סובב אותו אחורה מהקריאה האחרונה ) אז תבעו אותו למשפט וביום המשפט כל בחורי הכפר באו לראות את מוסא הבדחן איזה סיפור ימציא כדי להציל את עצמו. כשהשופט ביקש ממנו להסביר את העובדה שמצאו אצלו שפע מים כזה, הן בבור והן בגינה מצד אחד ומצד שני להסביר את התופעה המוזרה והבלתי נתפשת ששעון המים שלו זז אחורה. באותו רגע נפלה דממה בבית המשפט.

 ומוסה הסביר לשופט את העניין בדרכו שלו –  אדוני השופט, אני גר ממש ליד פסי הרכבת וכל פעם שהרכבת עולה לירושלים, הבית שלי כולו מזדעזע עם הרהיטים וכמובן כשהיא עוברת היא מזעזעת את הבית וגם שעון המים מזדעזע ומחוג השעון זז לאט לאט, אבל ממש לאט עם הויברציה של הרכבת. אבל כשהרכבת חוזרת מירושליםללא משא והדרך כולה ירידה, היא נוסעת מהר ובירידה שלה היא מסובבת את השעון מהר מהר  בכיוון הנגדי ולכן השעון רץ מהר, כבוד השופט אבל אחורה. זו הסיבה מסכם מוסא שמצאתם את השעון שלי עם המחוגים אחורה.

כל בחורי הכפר מתפקעים מצחוק והשופט עם חיוך רחב על הפנים אומר לו - הפעם אני משחרר אותך בשל הספק ובשל הבדיחה היפה שלך ויחד עם זה קונס אותך ב25 לירות וכאשר נתראה בפעם הבאה על עבירה נוספת שלך, אני מקווה שיהיה לך סיפור לפחות טוב כזה כדי לצאת ממני שוב בשלום.

 סופר על ידי המספר הירושלמי שלום עזרא ותועד על ידי בשיחה טלפונית בכד', טבת, תשס"ח. 2.1.08 בשעה 22.15. הוקלד ושובץ באתר מיד לאחר מכן.

 


 
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|