המכתב לאימא

נכתב על ידי: נחמה כהן

באותו יום שעברה השמועה בגיטו שחוטפים ילדים היתה בהלה נוראה בקרב היהודים ובמיוחד בין הנשים, הן ידעו מה פרוש החטיפה, והתחילה בין האמהות התרוצצות איומה, כל אחת חיפשה דרך ומקום איך למלט את הילדים מידי האכזרים.
לאמו של יוסקה היו כמה מכרים גויים, והיא מיהרה להביא את יוסקה לביתו של אחד מהם, שיתחבא שם עד יעבור זעם. בתחילה סירב הילד להישאר, אך האם עמדה עליו עד שציית וגם הבטיח לה להישאר יהודי ולכתוב לה אם רק תהיה אפשרות לכך.
האם נספתה עם קדושי השואה ויוסקה ניצל, נתגלגל למנזר ולבסוף נפדה משם על ידי דודו, חייל בבריגדה, והובא לישראל.
ביום י"א בחשוון יום פטירתה של רחל אמנו, מקיימים בהר ציון תכניות של "יום האם", בין השאר עלה יוסקה יחד עם חבריו לכיתה להר ציון, להשתתף בתכנית הנערכת שם להתייחד עם קבר רחל אמנו. הילדים ביקרו בקבר דוד המלך, ב"מרתף השואה" ובפינת רחל אמנו שסודרה במיוחד לאותו יום.
ליד צנצנות האפר התעכב יוסקה שעה ממושכת כשעיניו זולגות דמעות, וגם אצל פינת רחל אמנו עמד בארשת דיכאון ושמע בהקשבה את הסיפור מפי המדריך על מותה וקבורתה של רחל אמנו, ודמעות נקוו בעיניו כשהמדריך סיים בפסוק: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה…"
בתום התכנית בירך הממונה את הילדים ומסר לכל אחד גלויה, לכתוב לאימא מכתב ברכה מהר ציון, יפה נוף משוש כל הארץ. ששם ציוה ה' את הברכה כדי ליהנות את האם ולכבדה במצווה.
הילדים קבלו בתודה את הגלויה, והתיישבו כל אחד בפינתו וכתבו, אך יוסקה היה נרגז ונסער ודחה במחי יד את הגלויה שהממונה הושיט לו. כשהממונה שאל אותו מדוע הוא דוחה את הגלויה, לא השיב, פנה לאחוריו והסתלק הצידה, כדרך הילדים שבאים "משם" –
הממונה הבין שמשהו מסעיר את לב הילד ועקב אחריו, הוא ראה איך שהוא מסתכל על הילדים העסוקים בכתיבה והוא חונק את דמעותיו מרגע לרגע, לבסוף התחרט כנראה על סירובו, וניגש לממונה ובנעימה של רוגזה ביקש ממנו את הגלויה, הוא לקח את הגלויה התיישב באחת הפינות הסתיר את פניו וכתב, כשסיים פנה שוב לממונה שיתן לו מעטפה. הממונה הסביר לו שאין צורך במעטפה אך הוא עמד על שלו, והממונה נתן לו מעטפה.
בין המכתבים שהתקבלו בהר ציון למחרת, היה מכתב אחד מאוד מוזר. על המעטפה היתה רשומה כתובת: לגברת דבורה נ. הר ציון, מרתף השואה, צנצנות האפר.
למקרא הכתובת אחזה רעדה את אנשי ההר, לא ידעו למי נועד המכתב, והרגישו שמשהו סודי בדבר, מסתורי ולכן לא רצו לפתחו, ולפי הוראת הממונה שמו את המכתב על צנצנות האפר. לקיים את בקשת השולח. אך כאן קרה משהו פלאי: ברגע ששמו את המכתב על הצנצנת רעד האפר שבתוכה ואנקה נשמעה בחלל המרתף, אנקת כאב מהולה בנימה של חדווה. צמרמורת אחזה את כולם.
כמה ימים היה המכתב מונח על צנצנות האפר. לבסוף הוא נפל ונפתח מעצמו, ומצאו בתוכו גלויה מאותן הגלויות שהממונה חילק לילדים בי"א חשוון.
על הגלויה היה כתוב:
לאמא היקרה, שלום לאפרך.

© כל הזכויות שמורות
טז', חשון, תשע"ב. 13.11.11


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן: