סיפורים
ברזיל ארץ הקפה, הכדורגל והסמבה
השפה העברית
מכל הבא ליד
מספרים באתר
סיפורי אוכל
סיפורי ארץ ישראל
סיפורי בעלי חיים
סיפורי בעלי מלאכה ומקצועות שונים
סיפורי גולשים
סיפורי דרויאנוב
סיפורי הומור
סיפורי החודש
סיפורי חגים
סיפורי חכמה
סיפורי חסידים
סיפורי ירושלים
סיפורי ירושלים לשידור
סיפורי משפחות
סיפורי עדות
סיפורי עם
סיפורי ערב
סיפורי קוסמים
סיפורי רפואה עממית
סיפורים לילדים
סיפורים מוקלטים
סיפורים מן המקורות
ספרים
סרטונים
פינת הזכרונות
פתגמים
תחום כתיבה ומחקר
האזנה
האזנה לשירה וקטעי פרוזה.
הוי ארצי
חלק ראשון מתוך הספר החדש 'גבן הגבינות הגלילי'
לא פעם בקיץ
סונטה על לאה
קריאטרון
'שמע סיפור
תסכיתי רדיו
קהילות
הסדנה האינטרנטית
הרושמים
מועדון המספרים
סדנאות למספרי סיפורים
סדנת בית הלוחם מחזור שני
סדנת מוזיאון חצר היישוב 2012
סדנת מספרים במוזיאון חצר היישוב, 2011
קהילת החרשים
הופעות
"מהמיל עד המילניום"
"קריאטרון"
יום הולדת לסבא או לסבתא
'ימי הרדיו'
מאאתיים סיפורים ירושלמים
מדברים בעברית ירושלמית
על ריבי אליהו - מתוך 'ימי הרדיו'
נוסטלגיה
גלויות שלמה נרינסקי.
המחבט
המסטינג
המרג'ה
הפליט
הפרימוס
הרדיו
חפצי הבית
יום כביסה
ימי הצנע
משחק החישוק
משחקי ילדות
סיגריות ופרסומות
סיר הפלא
קופת ק.ק.ל
קרפיון באמבטיה
צור קשר
מפת אתר
תקנון
עמוד הבית
מדברים עברית ירושלמית
סיפורים נוספים:
אורפאלי נשאר תמיד אורפאלי
אל טוויסט אגן
הגב' שמוחה, הפוג'מה ושני הזאכים
הזמרת מפורטוגל
הלקוחות בפינתי
המתפלחים
הקייטנה
ויקרא שמו בישראל
זכי מבקר את 'בובה' אשתו בבית חולים הדסה
חיים אסלן שומר על בטחון ישראל
יהודי מנוחין
יוחנן המטביל, מרחוב ניסים בכר בירושלים
יורצייט (אזכרה ביידיש) בנוסח אורפאלי.
מסרי ד"ש לאימא שלי
סיפור על זקי, מורדכי והחמלה מלאנה
תמסור לאדון מזרחי 'כל הכבוד'
מקלות הכביסה של פעם. צילום: יהודה עצבה
עמוד הבית
»
סיפורים
»
מספרים באתר
»
תיקיית הסיפורים של מאיר מיכה
»
יום כביסה
יום כביסה
נכתב על ידי:
מאיר מיכה
מי קבע שביום רביעי עושים כביסה, זה האמונה העממית שזה היום היחידי בשבוע שאין את האות 'שין'. כך חשבתי גם אני שנים רבות עד שירושלמי אחד הזכיר לי שביום הזה נבראו המאורות ולכן הסבתות שלנו ידעו שהשמש תצא ביום רביעי ותייבש את הכביסה.
אז זהו כמו שאמרתי, החליטו זקנות העיר שביום רביעי עושים כביסה. אבל אז לא היו מכונות כביסה, מי השתמש במכונת כביסה? היו עושים כביסה בפיילה ( גיגית פח גדולה ) מחממים מים בדוד על פרימוס, שופכים את המים לפיילה ומשרים בתוכה את הכביסה, ולאט לאט היו מוציאים בגד אחר בגד מתוך הפיילה ומניחים על קרש.
זה היה מין קרש כזה מחוספס והיו משפשפים את הבגד עם פתיתי סבון על הקרש. ופתיתי הסבון האלה עם כל השפשופים במים הדיפו את ריחה הכביסה החריף בכל השכונה.
היו נשים שזו הייתה העבודה שלהן – הן היו כובסות. הייתה אחת שקראו לה
'רחל ונאקי'
זה בספרדית בוא הנה. אנחנו היינו הולכים לרחל עם שקיות ועם הכביסה בפנים והיא הייתה מכבסת אבל לא הייתה תולה. זה אנחנו היינו עושים היו לנו חבלים משני עברי הרחוב והיינו מרימים את החבלים בעזרת מוטות גבוהים, אבל היינו צריכים להזיז את העמודים כל פעם כי היינו משחקים
'סטנגה'
וגם כדורגל ברחוב ולשם כך היינו צריכים לקפל את הכביסה על החבל ואז הייתה יוצאת
'רחל ונאקי'
וצועקת בספרדית, אל תשחקו כדורגל, יש לכם את כל השבוע, אם תשחקו היום יום רביעי, הכביסה לא תתייבש ואני לא אקבל כסף על העבודה שלי.
השנים עברו
'רחל ונאקי'
נעלמה מהשכונה וגם החבלים עם הכבסים משני עברי הרחוב נעלמו וגם אנחנו כבר הפסקנו לשחק כדורגל. מה שנשאר לי זה הגעגוע ליום הכביסה באותם ימים בשכונת הילדות.
אגב עד היום כשאני מריח ריח של סבון, עולה לנגד עיני דמותה של
'רחל ונאקי'
וחווית יום הכביסה במלוא הדרו.
תלייה מסורתית של כביסה על ידי נשות השכונה - צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק - 2.3.19 - כח' אדר, א' תשע"ט
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה
Time: 09/12/2019 15:39:30
Template: Story