סיפורים נוספים:
 
דוד בן גוריון. מתוך גלויה ישנה.

ביקור בן גוריון בעיירה קרית שמונה.

נכתב על ידי: רבקה אביב.

שנת 1957חודש יולי אני ילדה בת שש עולה חדשה מפולין, שלושה חודשים בארץ בלבד. הכל חדש לי,שונה לי, לא מוכר לי, מבולבל לי. אבא חייט בפולין הפך להיות רצף בקרית שמונה, בקיבוץ דן ובקיבוץ דפנה. שבוע, שבוע, שבוע. הכרוז מודיע שבן גוריון מגיע. על גבי לוחות המודעות מודבקות מודעות ענק 'בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל מגיע לבית העם'.
העיירה לובשת חג. בית הספר מנקים את הכיתות, ברחובות מנקים. בבית העם מקרצפים עם צינורות מים. כל התושבים מוזמנים להגיע לבית העם. מקשטים את העיירה בנורות צבעוניות ובדגלי ישראל. אבא נרגש ונלהב אומר לי - ילדתי אנחנו נלך יחד לראות ולשמוע את בן גוריון כי אני מאוד אוהב אותו והרבה בזכותו הגענו לארץ למולדתינו היפה.
אבא מוסיף ואומר - אנחנו נגיע מוקדם כדי לשבת בשורה הראשונה לראותו היטב ולשמוע את אשר הוא אומר, שאף אחד לא יסתיר לנו. כל חודש היינו מקבלים חבילה מקנדה מהדוד מישה. היינו צריכים ללכת לפוסטה לקחת את החבילה, והפעם בתוך חבילה גדולה מקרטון קבלנו בדים יפים בצבעים שונים. אחד הבדים היה בצבע אדום בוהק, אבא אמר שלבד קוראים בד 'טפטה' והוא יתפור לי שמלה יפה אדומה מהבד הזה ואמנם כל הלילה אבא תפר לי את השמלה ולפנות בוקר העיר אותי שאמדוד אותה לראות האם יש צורך בתיקונים.
 השמלה היתה יפהיפיה עם סרט אדום גדול מאחור עם כתפיות מיוחדות ואני כבר ציפיתי בקוצר רוח שיגיע היום שראש הממשלה הראשון יגיע כבר לבית העם וחשבתי לעצמי בטוח הוא ישאל אותי, מי תפר לי את השמלה היפה האדומה ואני כמובן בגאווה אצביע על אבי הטוב.
הגיע היום המיוחל אבי הנרגש הלביש אותי בשמלה קשר את הסרט ואמר לי - הגיע הזמן ללכת. הגענו לבית העם, המוני תושבים, ילדים, נוער, זקנים ותינוקות עומדים וממתינים שייפתח בית העם. היה יום חם מאוד. אחרי עמידה של שעות ביקשתי שאבא ירים אותי על כתפיו וכך עשה.
מחכים ומחכים ופתאום.....אבא התרגש, צועק לי – הנה, הנה רבקלה בן גוריון מגיע. אבא מושיט ידיים רק לגעת באיש ומבקש ממני - תגעי בו, תגעי בו ואני כל כך עצובה ומאוכזבת ...איכס...זה בן גוריון? איכס...איזה זקן!!! אני כועסת וגם נעלבת. בן גוריון לא רק שלא שאל והסתכל על השמלה האדומה, גם לא הושיט יד לאבי שהתלהב והתרגש לגעת בו!
צעקתי לאבא שיוריד אותי מכתפו ואני לא רוצה בשום פנים ואופן להכנס לבית העם. לא לראות ולא לשמוע את הזקן המגעיל והמכוער! אך אבי התקדם וביקש ממני למספר דקות שהוא רוצה לשמוע את בן גוריון. כי שנים על גבי שנים חלם על דקות אלו ושכדאי גם לי להקשיב כמה הוא חכם ומעניין.
 אך אני ברחתי וברחתי ורצתי כל כך מהר ואבי קורא לי – רבקלה, רבקלה, חכי! חכי! חכי לי, תני לי יד, אל תבכי, חוזרים הביתה.
 כך, יד ביד חזרנו הביתה ועד יום מותו של אבא הוא לא הזכיר את אכזבתו הגדולה מארוע הסטורי שכזה.

 
המספרת רבקה אביב.
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק, ה', ניסן, תש"ע. 20.3.2010.


11. סיפורי ילדות גם של המדינה
מאת: דינה דנון-דאבוש 19/07/2010
שמעתי את רבקה מספרת את הסיפור בבית אריאלה ואהבתי את הסיפור, את המספרת ואת סגנונה המקסים. החוויות התמימות שעולות מן הסיפור היו משותפות לנו ולכל הדור ההוא, גם המבוגרים שבהם. רבקה מחזירה אותי לעיירות הפיתוח ולמעברות בהן חיו הרבה מאיתנו. במדינה-ילדה: ישראל. חתיכת הסטוריה.
10. אני זכיתי גם לשמוע את הסיפור
מאת: מיכל המספרת 15/04/2010
רבקה, המשיכי לעשות חייל. באהבה, מיכל
9. האיש הגדול הזה
מאת: חיים אנלין 03/04/2010
גם לי יצא לראות את בן גוריון מקרוב ב-1959, כשהייתי בן 11, בחגיגות יובל ה-50 של תל אביב, וגם אני נורא התאכזבתי לראות שהאיש הגדול הזה הוא למעשה נמוך קומה שאפילו אני, כילד, מביט עליו מלמעלה למטה... מסקנה: הגודל לא בהכרח קובע.
8. פשוט ומרגש
מאת: רונה 21/03/2010
הסיפור הזה נפלא בפשטותו ומרגש. במהלך הקריאה חוויתי כקוראת את חווית הכותבת. כל הכבוד.
7. סיפור יפה מאוד
מאת: ליאור ללא תוכן 21/03/2010
6. סבתא
מאת: עומר אביב 21/03/2010
סבתא את גדולה חולה עליך
5. הסיפור של רבקה אביב
מאת: יפה אביב 31/03/2010
סיפור מרגש, מעניין ומרתק בסגנון מרתק! כל הכבוד!
4. רחובות
מאת: שרה כהן 22/03/2010
סיפור מלא רגש , סיפור אמיתי ששמעתי אותו בבית אריאלה מפי רבקה אביב הוא ריגש אותי אז וגם בקריאת שורות אלו אני מרגישה את המספרת נכנסת לתוך החוויה שחוותה בילדותה .כל הכבוד
3. אין עליך
מאת: בת דודה קטנה 22/03/2010
מאוד מרגש מרגש , אני אקרא באדיקות את הסיפורים שלך, וזאת תהיה ההזדמנות בשבילי לדעת עוד דברים על המשפחה.
2. m@walla.co.il
מאת: ס.י. פור 24/03/2010
ממש אהבתי
1. אין עלייך רבקי
מאת: דנית טל 30/03/2010
ממש מרגש ומעניין... תמשיכי לעניין בסיפורים שכאלה, כייף לקרוא ולדמיין, אוהבת מאד :-)
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|