סיפורים נוספים:
 
מייצג של אנטיליה השואבת מים מבאר לאמת מים. צילום: יהודה עצבה

הוי כל צמא לכו למים

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:

'הוי כל צמא לכו למים' ואין מים אלא תורה. ואני לתומי רציתי לספר על מים מים חיים מים ממש מים צלולים המרוים צמאונם של בני אדם. אני זוכר כשהייתי ילד במלחמת השחרור ישבתי על  העגלה מלאת פחי מים ואבא היה מחלק אותם במשורה לתושבי ירושלים הנצורה.
והמים באמת היו אז יקרי ערך. עד היום מים בירושלים  הם מצרך קדוש. גדלנו על חסכון במים. פעם בשבוע התרחצנו והשימוש במים היה רב גוני. רחצה, ספונג'ה שטיפת החצר והשקיית הגינה. עד היום כשאני מצחצח שיניים הרי אני דואג לסגור את הברז בין צחצוח לצחצוח. לימים למדתי לזהות כך ירושלמים ותיקים.
נולדתי בשכונה שנקראה יגיע כפיים כי תושביה עצמם בנו את הבית במו ידיהם וכבר הזכרתי לא פעם את סבי שהיה סתת אבנים ובנה את ביתינו ברחוב פרי חדש בית אבן צנוע בן קומה אחת.
כן, פעם היו חכמים דאגו לאספקת מים..
היום המים זורמים בברזים ומהקלחת היא מעשה של יום יום, רבים מקבלים זאת כמעשה שגרה וטוב כך מאשר אותם ימים שהציפייה למים לוותה בצפייה ולעיתים בתפילה.
ואנו כל פעם שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים' נדע להעריך להבחין בין מים למים.

 


 
שלט הרחוב בו גרתי. צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק, יא', חשון, תשע"ו. 24.10.15


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|