הזבוב

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:

בזז... בזז... בזז.. בזז

שלום. זה אני, הזבוב, מדבר אליכם, כן, כן, הזבוב!
אני שתחילתי ביצה קטנטונת וחמודה וממני מגיח לחלל העולם זבובון מקסים וקטן. ברגע שנולדתי מיד הבנתי ש"יצר לב האדם באמת רע מנעוריו". העולם אכזר ומלא שנאה. מנסים לחנך אתכם ללא הצלחה שהתורה כולה על רגל אחת היא 'ואהבת לרעך כמוך'. למה אתם לא מיישמים זאת עלינו? העובדה הפשוטה היא שאתם שונאים אותנו, הזבובים, מרגע שנולדתם.
האבסורד הוא שאין כל הצדקה לשנאה התהומית הזאת שלכם כלפינו. לעומתכם אנו הזבובים עדינים כל כך, יש לנו גפיים ורגליים קטנטנות. מזוננו דל. מעט שבמעט, רובו פסולת שאתם זורקים, ואילו אתם סובאים וזוללים. אתם אלה שאומרים השכם והערב 'כוחי ועוצם ידי'. אתם חשים אדוני הארץ, צועדים ברגל גסה על פני האדמה. אלימים, בועטים, יורים זה בזה. שפיכות דמים ושנאת חינם מלווים את כל מחזור חייכם. ולא למדתם מזה דבר.
אנו, בחיל ורעדה מהלכים על בהונות רגלינו הקטנטנות. בכנפי הכסף הזעירות שלנו, אנו מרחפים על פני האדמה כמלאכי השרת. גם  מחזור חיינו קצר, בקושי חודשיים, וגם את זה אתם משתדלים לקצר לנו. וכי לא מגיע גם לנו לחיות. לעוף, לרחף, או להתהלך כמוכם בעולמו של הקדוש ברוך הוא? מתי תלמדו שגם לשונה, למיעוט ולחלש יש זכות קיום בעולמו של השם יתברך.
בשבילכם אנחנו זבובים. הבורות שלכם לא יודעת שיש למעלה מ4000 זני זבובים ועוד היד נטויה. אם תסתכלו מקרוב תראו שאנחנו אחת היצירות היפות והמורכבות שבטבע. נכון, יש בינינו זנים שלא קל לחיות לידם, כמו זבוב ה'טסה טסה'. אבל גם זכויות לא חסרות לנו. אני ואחי יחד אתכם בכל האירועים, במחזור חיי אדם ובמחזור השנה כולה. שום חג ומועד אין אנו מחמיצים.
אנו בכל המטבחים, טועמים מכל המאכלים, מלווים אתכם על כל צעד ושעל. בייבוש הביצות אנחנו אתכם, בבניית הארץ, ובכל מקום אנחנו היחידים שחשים את חום גופכם וזיעתכם ונצמדים אליהם באהבה גדולה.
בבתי הכנסת אין כמונו לרחף סביבכם ולשנן במסירות נפש את כל מילות התפילה. קולנו לא נשמע אך התפילה יוצאת מחדרי הלב בזעקה מזמזמת לשמים. עלינו נאמר 'מתים באוהלה של תורה' - תרתי משמע.
וביום הכיפורים אנו שרויים בצום. בבית הכנסת נישאת תפילתנו ביתר שאת לריבונו של עולם שיחוס וירחם על עמך ישראל, ואם חשים אנו שתפילתכם אינה בוקעת שערי רקיע, אנו נזעקים ועולים מעלה מעלה לקרב התחינה והבקשה עד שדלתי מרום נפתחות.

מה, כשקורעים לי כנף לא כואב לי? וכשתולשים לי אחת מרגליי הקטנות אינני סובל? אני סבור שאפילו אתם, את או אתה, התעללתם בי לפחות פעם אחת בחייכם, תודו! כמה פעמים ניסתם לתפוס אותי או למעוך אותי, אפילו המציאו איזה מחבט גומי עם חוט ברזל כדי להקל את רצח העם שלנו, הזבובים.

אתם מתפללים, מדברים בשם הצדק, אף מגייסים את כל המילים היפות על חינוך ומוסר לשלום ולשוויון ולחינוך. אנחנו היחידים, היחידים שבאים בהמונים ללמוד ובהתנדבות מלאה. איש לא מחייב אותנו, אבל אנו מגיעים כמו שעון שוויצרי לכל אוניברסיטה, לכל ישיבה ולכל מוסד יהודי המכבד עצמו.
בסדר, אז הרגזתי מישהו פה ושם, נדבקתי לפרוסת ריבה - ועוד באמצע הברכה. אני יודע שנוכחותי משנה תמיד את הנושא, אבל רבאק, תנו גם לי להתבטא. חשבתם פעם מה עובר אצלי בראש הקטן שלי, באיזה תסכולים אני חי? ואני רואה את אי הצדק ומחכה שמישהו יואיל ויתקן, אבל נאדה, כלום. איש לא בא.
אתם מתייחסים אלינו בזלזול. לא פעם אני שומע: מי צריך זבובים בעולם, למה נבראו? מה קרה לכם, שכחתם את עיקרי האמונה היהודית? הרי לכל אחד תפקיד בעולמו של השם יתברך.
את הסיפור על בן דודי הייתוש וטיטוס אתם לא מכירים? ואת הסיפור על דוד מלך ישראל הגדול שפנה בהתרסה לבורא עולם ושאל לתועלת כל מיני יצורים שברא בעולמו לשם מה ולמה, והביא לדוגמה את הצרעה והעכביש. מי שלא מכיר את הסיפור כולו כדאי שיגלוש לגוגל ייחפש בגוגל ויחכים.
וכדי שתצאו מהבורות שלכם, אחת ולתמיד דעו שגם לנו, הזבובים, חלק במחזור החיים בעולם בשרשרת המזון יום יום ולילה לילה. ומלבד מזה אנו מסייעים להאבקה בעולם ממש כמו הדבורים מבלי לעקוץ. אנו עושים את העבודה המלוכלכת והמסריחה של פירוק ומחזור חומרים אורגניים כמו פגרי בעלי חיים, אנו אלה שמקיימים 'פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות'.
אז בפעם הבאה חשבו פעמיים על השונה מכם. נסו להבין את המיעוט, גם לחלש מכם מגיעות זכויות בעולמו של הקדוש ברוך הוא. חזקו אותו במקום לנסות ולרמוס אותו. ועשו לי טובה - תרחיקו ממני את כל הפליט והתרסיסים המגעילים שלכם.
וביננו, בסופו של דבר אנו חזקים יותר וכושר ההישרדות שלנו רב משלכם, וכל זה בזכות האמונה שלנו בבורא עולם. האם ידעתם ששבעים אחוז מהגנום האנושי קיים גם בנו. אז בבקשה, אל תתנשאו מעלינו. הרבה מחלות שלכם, לא שלנו, שלכם. תוכלו לגלות בעזרתנו. לטובתכם איפוא התחילו לשמור עלינו.

אז זהו, תודה לאל שהצלחתי לספר את הסיפור שלי, ואם הצלחתי להגיע עד סופו בשלום - דייני. אני מקווה שמכאן ולהבא המשמעות של 'ואהבת לרעך כמוך' תהיה לא רק לשכן או לאדם שאתה אוהב או לא אוהב, אלא גם לעמך, זבובי ישראל פשוטים כמוני.
זזז.. זז... זז... מה זה היה? אוי, שוב התרסיס הזה, הצילו! גוועלד.

 

 


 
זבוב הבית. צלם: ליאור אלמגור. כל הזכויות שמורות.
© כל הזכויות שמורות
ה', שבט, תש"ע. 20.1.2010


2. התרגשתי !
מאת: אורטל ללא תוכן 13/08/2012
1. חחח.
מאת: משה סטרול. 07/06/2010
מאוד אהבתי. חלק ממני אבקש רשות להשתמש בעתיד הקרוב. תודה.
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|