אימא

נכתב על ידי: חיים כהן


את היחסים המיוחדים התחלתי עם את היחסים המיוחדים התחלתי עם אמא עוד כשהייתי תינוק. היא ספרה לי שהייתה מעירה אותי כך שהיא לא תהייה לבד. אבי היה בצבא ולא היה מגיע כל לילה וכשגדלתי היא גילתה לי שנכנס בה פחד שהייתה צעירה.
בקשתי לדעת מה קרה, אז היא סיפרה לי שהיא הייתה הולכת ברחוב אגריפ,ס בתקופת האנגלים ושני חילים הולכים מאחוריה לפתע היא שמעה שתי יריות ושני האנגלים נפלו מתים לרגליה.
 
נגש אליה בחור שהרג אותם ואמר לה לכי הביתה ולא תספרי לאף אחד, או שאני ארצח גם אותך ובמשך תקופה ארוכה לא יכלה להוציא מילה מהפה ובבית ההורים מאד דאגו לגורלה. לימים הצביעה על ג'ימי אלבלק ואמרה לי, זה האיש שרצח את האנגלים.
על ג'ימי כתבו הרבה סיפורים. אני זוכר שהייתי מגיע לחופשה מחו"ל וג'ימי היה מזמין אותי למשקה אצלו בבית. הייתי נורא רוצה לספר לו את הסיפור עם האנגלים, אבל זה היה הסוד של אמא.

כל בוקר הייתה מתעוררת מוקדם, מחממת את החדר הקטן שהיה גם פינת אוכל ומעירה ילד ילד, כך שהחדר הקטן היה חמים. את החדר היא היתה מחממת עם תנור נפט של האחים פרידמן .יושבת עם כל ילד ושותה קפה חצי בעמידה, כי הייתה צריכה להכין סנדוויצ'ים.
אני זוכר סנדוויץ' אחד מיוחד שהייתה מכינה לי. זה לחם שחור מ"ברמן" גבינה שמנה, היתה לוקחת זיתים, מקלפת אותם  ומדביקה אותם על הגבינה שכל ביס יהיה בו גם גבינה וגם זית. מלפפון חמוץ בשקית של פלסטיק שלא ירטיב לי את הלחם.

אף פעם לא זכור לי שחזרתי מבית הספר והאוכל לא היה מוכן. תמיד על הפרימוס הייתה ארוחה חמה מחכה לנו. אמא הייתה עובדת במטבח מבוקר עד ערב. המטבח בגודל של שני מטר על שני מטר. אני זוכר שבימי החופש כשהיינו עושים ארוחה ביחד, הייתה שולחת אותי לשוק להביא כדורי פאלפל ו'שיהיו טריים' הייתה צועקת והיא היתה יורדת למאפיה במשכנות שברחוב אבולעפיה וקונה מאליהו כמה פיתות .עד שהייתי חוזר היא הייתה מכינה דג לקארדה ושופכת עליו שמן זית, עם הפאלפל הייתי מביא קצת סחוג והיינו עושים ארוחה.
 
זאת היתה כאילו פגישה, השתדלתי נורא להיות ילד טוב כדי להביא לה שמחה והיא תמיד חיזקה אותי. בשבילה הייתי הילד הטוב היפה, החכם ולא הפסיקה לשבח אותי גם כשהייתי חמור גדול.
לדבריה בגלל שסבלה מפחדים לא הייתה מרשה לי להסתובב מאוחר בשכונה .ברגע שהחשיך ידעתי שהיא עומדת לקרוא לי מהחלון כמו המואזין הקורא לתפילה. אמא שלי הייתה משוגעת לנקיון כמו רוב האמהות הטורקיות. את הנעלים הייתי משאיר בחוץ ומקבל אותם מצוחצחות. אחרי שאבי היה חוזר מהשוחט, היא היתה מנקה את העוף ושורפת את הנוצות כל כך אהבתי את ריח הנוצות השרוף ועד היום אני אוהב אוכל שרוף. אחרי כך היא היתה פותחת את בטן העוף ושולפת את הכבד, הלב והטחול, מטגנת לי אותם ומגישה רק לי.
אני לא חושב שאחיותי ידעו שלעוף היו חלקים פנימיים. כל כך אהבתי את אמא אשר הקדישה את חייה לילדיה, כשעזבתי את הארץ אמרה לי תדע לך שזה יהיה לי קשה, אתה בן יחיד, אבל טוב לך שם, אז גם לי טוב וכשהייתי מצלצל מנויורק תמיד הייתה אומרת לי מה נישמע כפרה.
כמה קשה היה אז לאמהות, לא היו מים, גם לא מכונת כביסה, הכל היו עושים בידיים. כל יום בחיי הערכתי את מה שקבלתי ממנה. וכשנולדה בתי קראתי לה אסתר, על שמה.
 
אמי נפטרה בגיל צעיר יחסית, בת 70 הייתה וברגעים האחרונים לפני מותה אמרה לה אחותי מטילדה שהגיע הזמן לבקש את חיים שיבוא והיא ענתה לה בשביל מה להפריע לו, תמיד חשבה עלי קודם.
אני הגעתי באיחור והיא כבר נקברה .
 בליבי היא עדין חיה.

 
אבא ואימא של המספר ביום חתונתם. אוסף חיים כהן
© כל הזכויות שמורות
ח', טבת, תשע"ו. 20.12.15


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|