סקרנות הנשים

היו זוג אנשים, בערוב ימיהם, גרו בבקתה דלה בפאתי היער.יום אחד עבר שם המלך בדרכו חזרה מהצייד. ירד מעל סוסו , לנוח מעט, והנה הוא שומע קולות בוקעים מן הבקתה. התקרב מעט וזה מה ששמע. -  הכל בגלל אדם  וחווה, אם הם לא היו אוכלים  מעץ הדעת לא היה אלוהים מגרש אותנו מגן העדן. ענה לה האיש - לא, זה רק בגלל חווה, כי היא התחילה לאכול מהתפוח ופיתתה את אדם . -  ומי אמר לו לשמוע בקולה? לא הייתה לו דעה משלו, חלש אופי, וזאת התוצאה.

כך הם התווכחו.
 
ואז נשמעה דפיקה בדלת. - שלום לכם, אמר המלך. עברתי כאן ובמקרה שמעתי את הוויכוח שלכם, אני יכול לעזור לכם. אתם מוזמנים לחיות בארמוני ויהיה זה כמו גן עדן עבורכם. התרצו? - הוי, כן, אמרה האישה, עניים מאד אנו ובקושי יש לנו מה לאכול.  - אם כך, אל תיקחו דבר ובואו איתי. אמר להם המלך, יצאו, נעלו את הבקתה -  ואת המפתח תיקחו אתכם.  הביא אותם המלך לארמון, והצמיד להם משרת שישרת אותם ויעזור להם להתמקם. חדרים ובהם כל טוב, כרכרה עמדה לרשותם לטיול בגני הארמון.
 
ואחרי יום מגיע שוב המלך לחדרם, מתעניין בשלומם, ואומר להם -  יש לכם כל  מה שתרצו. ותוכלו להישאר כאן כמה זמן שתרצו, אך, רואים אתם את השולחן הערוך לכבודכם? בקצה השולחן, יש סיר קטן, את הסיר הזה לא לפתוח - בשום פנים. אמר שלום, סגר הדלת אחריו והלך.

חיו להם בנעימים , הבעל והאישה בארמון, אכלו מטעמים, לבשו בגדי פאר, ונהנו מהחיים, אך כל פעם שישבו לשולחן, החלה האישה לפזול לעבר הסיר, לאחר שבוע אמרה האישה - מעניין מה יש בסיר הזה? למה המלך לא מרשה לפתוח אותו?  עברו עוד כמה ימים, האישה איבדה את תאבונה, הסקרנות החלה להשתלט  עליה ולא נתנה לה מנוחה, החלו להיות לה נדודי שינה, החווירה ורזתה, נעשתה חולה.
 
ואז יום אחד , לא יכלה יותר להתגבר על הסקרנות, החליטה להרים המכסה ויהי מה. לא עזרו הפצרות הבעל ובקשותיו, לא לעשות זאת. סגרה הדלת היטב, התקרבה לסיר, הרימה המכסה ו.. הופ, מתוך הסיר קפץ עכבר, עכבר קטן ואפור. החל העכבר להתרוצץ בחדר, והם רודפים אחריו לתופסו, בדרך הפילו דברים, הקימו רעשים, שמע המלך, פתח הדלת.
והעכבר חמק החוצה.

אמר להם המלך -  גן עדן היה לכם פה, ואתם הייתם חייבים לראות מה יש בסיר, החל הבעל להגיד - זאת היא, לא יכלה להתאפק.

אמר להם המלך -  החוצה חזרה לבקתה, האם שמרת המפתח? שאל את האישה. -  כן ענתה.  וכך חזרו לבקתה העלובה, והכל בגלל הסקרנות.
 

הסיפור נשלח על ידי המספרת והרושמת שחרזדה.

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
 


 
מתוך גלויה ישנה
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|