סיפורים נוספים:
 

מצעי המיטה של הכלה

 אני רוצה לספר לכם את הסיפור על מצעי המיטה של הכלה.

אקדים ברקע לסיפור – בשלב מסוים כשהקרבות ברובע היהודי במאי 48 הלכו והחריפו הוחלט להעביר ללא דחוי את הפצועים מבית "משגב לדך" למקום בטוח יותר. זאת לאחר שמיקומו – שבתחילת הקרבות נחשב למקום טופוגרפי מוגן – הפך אף הוא עקב התקדמות התוקפים לשטחו, למוקד הפגזות ונגיש לצליפות .

המקום שנבחר היה – בית הלוגנס שבבתי מחסה- מבנה ארוך של גוש דירות צמודות שהיה מוגן במבנים שהקיפוהו ממערב מצפון וממזרח , מדרום הגנה עליו החומה הדרומית של הרובע .

במבנה שלושה מפלסים שקיימים עד היום.

מפלס ראשון נמצא מתחת למפלס הרחוב בו התקינו בשתי דירות חדרי ניתוח והתאוששות ובדירה נוספת התמקם המטה הצבאי של הרובע שאף הוא שכן לפני כן במשגב לדך .

למפלס השני העבירו את כל הפצועים שרובם , מטעמי ביטחון הושכבו על מזרונים שפוזרו על הרצפה .

מפלס שלישי לא נוצל כי הגישה אליו הייתה חשופה לפגיעות.

ההעברה הזאת יצרה בעיות למטפלים המקום היה צפוף , פצועים המשיכו להגיע והיה קשה להדביק את הקצב הרב בהחלפת מצעים נקיים עבורם בגלל הקושי לכבס ולייבש כביסה .

מים לא זרמו בברזים דאז ולרב בורות המים היה מסוכן להגיע , מכונות כביסה לא היו לנו וגם לו היו – לא היה ניתן להפעילן . כי ביום הראשון לקרבות ב16 במאי 48 נותק הרובע מזרם החשמל , כך שכמעט כל פריט ממצעי המיטה שהזדהם הושלך והמלאי הלך ואזל . סוכם במטה שיש לפרוץ לבתים שדיריהם נמצאים במקלטים (יותר נכון – במחסנים) ולהחרים כל מה שניתן לשימוש לרווחת הפצועים .

בין המתנדבים למשימה היינו המפקדת שלי ואנוכי ויצאנו מייד למשימה תחת מטר של ירי ופגזים . חדרנו לדירות ואספנו כל פריט שנראה לנו כראוי לטיפול בבעיה . אפילו מפות שולחן הפכו לסדינים .

באחד הבתים שנכנסו עמד ארון עם שלוש דלתות אספנו משתיים מה שצרכנו וכשפתחנו את הדלת השלישית , נעצרנו ונדהמנו!!

על שלושה ארבעה מדפים נחו בכל אחד מהם חבילות של מצעי מיטה מגוהצים מעומלנים מקופלים ומבהיקים בלובנם , רקומים בפינות ברקמת רשלייה אומנותית ומעוטרים בהיקפם בתחרה עדינה.

מסודרים היו בקבוצות נפרדות כל חבילה במדף נפרד סדינים במדף , ציפות במדף וכו' .

 כל חבילה הייתה קשורה בסרט סאטן מבריק בקישוט מיוחד יפה ובצבע שונה.

היה ברור לשתינו שאילו מעשה ידיהן של אם ובת שהוכן כחלק מנדוניה לקראת חתונה , מנהג שהיה מקובל באוכלוסיה .

החלטנו להימנע מלגעת בהם , עוד נותרו לנו דירות נוספות לביקור והאמנו וקווינו שבוודאי תגיע עוד תגבורת לוחמת ובעזרת האל ניגאל והכלה תזכה להנות ממעשה ידיה .

סגרנו את הארון ביראת כבוד ויצאנו להמשך תפקידנו .

לצערנו ולאכזבתנו נגוזו תקוותינו , התגבורת המצופה לא הגיעה ותוך פחות מארבעה ימים ספגנו את גורלו וסופו המר של הרובע היהודי , יצאנו ממנו בכתונת לעורנו,חברינו פונו לשבי ולבתי החולים,התושבים נטשו את בתיהם על תכולתם ומצעי המיטה היפים נותרו אי שם על המדפים. אי אפשר היה להגיע אליהם יותר...מישהו בוודאי מצא בהם שימוש , אך לא אותה כלה שלמענה הוכנו.

 הערה: סיפור זה נרשם על ידי צופיה בלוך, תלמידת הסדנה למספרי סיפורים במוזיאון חצר היישוב הישן בירושלים בחודש דצמבר תשס"ח.הסיפור סופר על ידי מלכה נתנזון אף היא תלמידת הסדנה ומספרת אותו בגוף ראשון כאחת מלוחמות הרובע היהודי במלחמת תש"ח.
הסיפור שובץ באתר ב - כה', טבת, תשס"ח. 3.1.08.

                                                                 


 
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|