צילום זיכרון של רבי אברהם רוקח, זקן הרוקחים בירושלים. נפטר בשנת תרע

מורה המוסיקה הגדול.

המורה הגדול

מספרים על כנר מחונן ששמע על מסטר גדול בהודו המלמד מוסיקה. מייד ארז את הפקלאות, שם הכינור בתיק וטס להודו, לכפר של אותו מורה גדול.

כשהגיע לא האמין למראה עניו. הכפר שכן לו בראש גבעה וליד כל בית ותחת כל עץ ישבו להם מוסיקאים מכל הגוונים והסגנונות וניגנו, מה ניגנו, עשו קסמים במוסיקה. עלו ירדו, סונטות  קונצ'רטות, טריו דואה,מאקאמים דאסטג'ה ונשמע כי כל נגן הוא הטוב ביותר שיכול להיות.

 כשעלה לראש הגבעה לפגוש את המורה הגדול, מצא אותו יושב עם הסיטר שלו (כלי פריטה הודי) ומנגן רק צליל אחד : פינג....פינג...פינג....

הכנר לא הבין אך החליט להישאר בכפר. וככה שבועיים, כל יום הוא שומע את הנגנים בהרמוניות, מלודיות מקצבי דבש ורק המורה הגדול עדיין עם הסיטר מנגן צליל אחד : פינג...פינגג..פינג

הכנר שכבר היה סקרן ניגש אל המורה ושאל :"אמור לי כיצד זה יכול להיות שהתלמידים שלך מנגנים להפליא יצירות כה מורכבות ואתה ,שאתה המורה שלהם מנגן רק צליל אחד"

המורה, מבלי להפסיק לנגן את הצליל, הפנה מבטו אל התלמיד ואמר:" הם מחפשים,  אני כבר מצאתי".

 

ולא רק במוסיקה ככה גם באומנות הסיפור ובחיים , למה לסבך את הדברים? עלינו למצוא את הצליל הפשוט וללכת בדרכו.

 הערה: סיפור זה נשלח על ידי הרושם והמספר עומר ראובני שאף משלב בסיפוריו ניגונים. הסיפור שובץ באתר ב - א', אדר, א', תשס"ח. 7.2.08.


 
© כל הזכויות שמורות



2. איזה סוכריה...
מאת: לילך צור 05/08/2009
איזה כיף של סיפור,תודה. אחלא מסר.
1. מדהים
מאת: ננננ 02/06/2009
הכי פשוט להיות פשוט
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|