נדרים ונדבות

נכתב על ידי: משה בן יקר

מעשה היה בסניור אחד שעלה לתורה בבית הכנסת של בית היתומים לפני מלחמת העולם השנייה בשנת התרצ"ח ונדב עבור עלייה למפטיר יונה של יום הכיפורים הקדוש עשר לירות (סכום מאוד גדול בזמנו) וכל המתפללים הסתכלו עליו ולא ידעו מאיפה לקח סכום גבוה כל כך והלא הוא לא אדם עשיר כל כך ולבד מזאת המפטיר שמור לנכבדים.
והגבאי חזר על הסכום: עשר לירות עשר לירות: פעם ראשונה, אונו, דוס, טרס – נמכר לסניור דוד. ודוד הביט בבן שלו, עובדיה, וחייך, ואילו בנו שתק כי ראה את המבוכה של הקהל. ראה את זה הרב הראשי, הראשון לציון שהתפלל שם וגם הוא שתק ולא מחה בידו. ועלה סניור דוד ואמר המפטיר עד תומו. אחרי החגים עקר עם משפחתו אל מעבר לים ולא נראה עוד בעיר.
עברו שלושים שנה והבן שלו עובדיה, שכבר הפך לגבר בעמיו וגר בסאו פאולו שבברזיל חלם בלילה חלום והנה הוא נמצא בבית כנסת שנמצא בעצם באיזו חצר והוא לבד בבית כנסת ועל הבמה עומד אדם מזוקן בעל הדרת פנים מביט אליו ואומר לו בנועם: "בני, מעשה אבות סימן לבנים הוא, כתוב בתורה וכי יפליא איש לנדור נדר להשם, שלם ישלם, הנה נדר אביך נדר על סך עשר לירות למפטיר יונה ביום הכיפורים של שנת התרצ"ח בעיר הקודש ירושלם וטרם שילם נדרו, ואילו אתה, עלה לעיר הקודש, בוא אצל בית הכנסת ושלם נדרך, כי אין דעתי נוחה כלל ועיקר" נבהל עובדיה, בא לרב המקומי ושח לו את סיפור החלום.
שאל אותו הרב אם הוא יודע מי היה הרב בעל הדרת הפנים וענה- זה היה הרב בנציון חי עוזיאל. טס עובדיה והגיע אל ארץ ישראל, אל ירושלים השלמה, העיר שחוברה לה יחדיו.
ניגש אל הגבאי ואמר כי בא לשלם את נדר אביו שנדר בשנת התרצ"ח, לפני עידן ועידנים בסך עשר לירות אך לא עשר לירות ישלם כי אם עשר אלפים, עשר אלפים של שקלים אותם יתרום לבית הכנסת.

לאחר מעשה ומששב לסאו פאולו הופיע שוב הרב בחלום, פניו אמרו שחוק והוא אמר: "הנחת את דעתי בני, ועתה שלום לך ולבני ביתך, לרחוק ולקרוב שלום..."

 
הרב מאיר חי עוזיאל
© כל הזכויות שמורות
כט', אייר, תשע"ב. 21.5.12


1. מוטיב
מאת: דב 23/05/2012
סיפור חזק, יש בו מוטיב מאוד מעניין של הזרה
הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|