סיפור מהחיים

סבא שלי יצא מהעיר הראט ונדד צפונה ,הגיע לעיר שיראבאד ,היה זה אמצע השבוע. יהודי המקום שמחו לקראתו וקיבלוהו בחמימות לא אופינית לחברה ענייה כפי שהייתה שם. מסתבר כי בשבת הקרובה יצטרכו לקרוא בבית הכנסת את פרשת כי תבוא ,שהיא פרשת קללות ותוכחה.
אף אחד אינו רוצה לעלות לתורה בשבת זו ואף המתפללים עצמם יוצאים מבית הכנסת בשעת קריאת הפרשה המזעזעת הזאת.יהודי המקום הציעו לסבי לעלות לתורה בשבת הקרובה תמורת תשלום הוגן.
סבי שהיה איש ספר ומקובל ידוע הבין היטב את העניין אך הצורך בכסף המובטח הכריע את הכף.
      הגיעה השבת ,הגיע זמן העלייה לתורה כל הקהל פונה לסבי,’אורח בכבוד’
" מולה ידגר רבי,בכבוד"
סבי עטוף בטליתו ולא נע ולא זע.קמה מהומה, מה קורה פה? קוראים לו שוב והוא עונה "אני פוחד"
"ממה ?"
"שלא תשלמו לי"

אחרי הבטחות חוזרות נענה סבי וקם.וברך בקולו הצלול והמהדהד...
למחרת בא לקבל את המגיע לו ,הגבאי הרגיעו ודחהו מיום ליום. מה לעשות? לוותר? לא בא בחשבון (תרתי משמע).החליט סבי לעשות מעשה. הלך לבית הגבאי, אשת הגבאי בהריון פותחת את הדלת."היכן בעלך?"
"בשוק" "מה אתה רוצה?" "את שכרי"
"אין לי כסף ,לך ,לך."
 
פתח סבי את החומש שבידו בפרשת התוכחה והחל לקרוא בה בקולו המסתלסל "ארור פרי בטנך...כל מכה אשר שמתי במצרים...הפלה ה"בך מכות גדולות... ",
 
האישה צועקת הודפת בורחת לשוק לחפש את בעלה.

"אישה, מה את עושה פה? השתגעת?" שואל הבעל."הוא מקלל. הוא בבית מקלל, אוי לנו. בוא סלק אותו, אנחנו נמות!"
רץ הגבאי לביתו וכשראה אותו סבי מתקרב המשיך בסלסולי התוכחה "ארור משגה עיוור בדרך...יככה
אדוני בשחפת...בקדחת..בשיגעון..בעיוורון..."
הגבאי שומע מכה את עצמו מתחנן אל סבי שיתלווה אליו לשוק, שם אוספים מהיהודים תרומות עד לסכום הדרוש,...
בברכת פרנסה טובה לכולם נפרדו הם איש איש לדרכו.
ואתם השומעים ברוכים תהיו!!!

הסיפור נשלח על ידי הרושמת. ציפורה פרס ושובץ באתר ב - טו', אלול, תשס"ח. 15.9.08.

הערה: כל הזכויות שמורות על כל המשתמע מכך.
 

 
הסבא של המספרת ובני המשפחה
© כל הזכויות שמורות



הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|