סיפורים נוספים:
 
מקרר הקרח של הימים ההם

החום בוטל - שותים קריסטל

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:


שלום – כאן יהודה עצבה. הפעם רציתי להביא לכם סיפור קשור למזג האוויר. אני זוכר את הפרסומת שהייתה – החום בוטל שותים קריסטל. אני מדבר על הימים ההם לפני כשלושים, ארבעים חמישים שנה היה חם אבל לא כמו היום.
היום אתה נכנס לבנק או למוסד אחר הקור מקפיא אותך וכאשר אתה יוצא החוצה מכת החום קשה ביותר, זאת הבעייה.
היו ימים שלא היו לנו לא מזגן מפוצל ולא טכנולוגיה מתקדמת ולא מזגנים ולא מאווררים ולא מצננים  ולא כל שאר הטכנולוגיות המתקדמות ולא חשנו בחום הכבד כל כך כמו היום. למה?
הבתי היו קטנים קודם כל הקירות היו עבים והסבתות שלנו היו פורשות סדין על החלון והסדין היה לח ורטוב  ורוח קלה הייתה באה כמו במטה קסם ומצננת את הבית. כשהסדין התייבש מהחום היו מזליפים עליו שוב מים.
כששמענו את צלצול הפעמון של מוכר הקרח שלחה אותנו אימא לקנות רבע בלוק קרח. אנחנו הלכנו  למוכר הקרח וביקשנו רבע בלוק קרח ואנחנו כילדים חיכינו שהוא יבקע את הבלוק ואז נפלו חתיכות קטנות היינו תופשים חתיכה קטנה ונהנים למוץ  בשקיקה ממנה.
הבתים היו עשויים בחוכמה רבה פעם, לפני שבנו את הבית חפרו את בור המים והמים השתמשו להשקיה בגינה. לקרר את האבטיחים קררנו בתוך בור המים.
ובשעות אחר הצהריים החלה רוח קלה מנשבת וכל בני המשפחה יושבים בבלקון, כל אחד מאיתנו אחד מהילדים היה מקבל פלח אבטיח קר ולא היה מאושר מאיתנו. היום במרחק הזמן אנחנו מתרפקים וקוראים לזה נוסטלגיה.
קרח...קרח...קרח.

 
המלקחיים ששימשו לנשיאת הקרח. צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
ו' תמוז, תשע"ו. 12.7.16


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|