סיפורים נוספים:
 
עולה מתימן. גלויה מאוסף נרינסקי. שנת 1921

עליית בתמר

נכתב על ידי: יהודה עצבה

מספר: יהודה עצבה:

אמרתי אעלה בתמר
ירושלים הרים סביב לה והשם סביב לעמו. אכן דורות רבים חלמנו ואנו חולמים ומתפללים 'בשנה הבאה בירושלים' מכל הגלויות ומכל העדות.
הפעם בחרתי להתמקד באחינו בני תימן שהגיעו לארץ בעלייה שנתפרסמה כעליית 'בתמר'. הרי בשיר השירים נאמר אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ כך נאמר בשיר השירים ויש שראו בכך רמז לא להחיש את הגאולה אלא להמתין לרגע שתבוא. יהודי תימן נשענו על הפסוק 'אמרתי אעלה בתמר' וראו בכך רמז וצווי לעלות לארץ ישראל. רבים מהם מכרו בתיהם ומטלטליהם בשנת תרמ"ב היא 1882 ועלו לארץ. עלייה קשה ומלאת ייסורים, מחלות ומוות. בסופו של המסע הגיעו מתי מעט לירושלים שבה שכנו אז שתי עדות גדולות הספרדים והאשכנזים.
הקליטה של יהודי תימן  הייתה קשה ביותר.
רבים מהם התיישבו במערות בכפר השילוח ומעבודת צורפות וכתיבת סת"ם ספרי סת"ם ועברו לעבודות בניין לסתתות. אבל, לפני שנים רבות שוחחתי עם אחד מזקני תימן במלאת 100 שנה לעליית יהודי תימן והוא סיפר לי כי למרות המחלות, העוני, קשיי הפרנסה של יהודי תימן יכולת לשמוע בימי שישי בערב את השירה השמחה שלהם, שירת מורי סאלם שבזי על שזכו לעלות ולהתיישב בארץ ישראל ולהתפלל לסיום הגלות.
'שדי אמור נא די לגלותינו חוסה וקבץ את פליטתנו, מי הוא אשר יגאל ואת מי נשאלה ולמי יהא משפט גאולתינו.  מילות אחד השירים של יהודי תימן לכיסופים לחיסול הגלות ולגאולה שתבוא במהרה.

 
משפחת עצבה ומשפחה נוספת בעלייתם מתימן בשנת 1882
© כל הזכויות שמורות
כא', כסלו, תשע"ו. 3.12.15


הוספת תגובה
שם:
דואר אלקטרוני:
כתובת זאת לא תוצג באתר
כותרת:
תוכן:



 
|