סיפורים נוספים:

עמוד הבית » סיפורים » מספרים באתר » תיקיית הסיפורים של מאיר מיכה » תמסור לאדון מזרחי 'כל הכבוד'

תמסור לאדון מזרחי 'כל הכבוד'

נכתב על ידי: מאיר מיכה ממסעדת 'פינתי'

בתחילת שנות השישים גרנו בנחלאות. ומרכז העולם בשבילנו היה מרכז העיר ובמיוחד משולש הזהב. הרחובות המלך ג'ורג, בן יהודה ויפו. באותה עת הבילוי העיקרי היה צפיה בסרטים או בבתי קולנוע או במועדונים שכונתיים.
אנו הילדים של שכונת נחלאות גילינו את הקסם הזה בהיותנו בגיל 6 במועדון 'תקוותנו' שהיה מקרין עבור תושבי השכונה פעם בשבוע סרט באולם של 50 מטר דחוס ב100 צופים זקנים צעירים ילדים ותינוקות.
אין צורך לתאר את ההתלהבות, הדוחק, הלחץ והריחות הלא נעימים באולם במיוחד בימי הקיץ החמים.

לימים משגדלנו בסביבות גיל שמונה,  שמענו שיש בקולנוע אוריון יהודי יקר, בעל בית הקולנוע ושמו אדון מזרחי. אותו מיזרחי הייה עומד בכניסה ליד הסדרנים ובודק שאכן הסדרנים עושים את עבודתם נאמנה ולא מרשים לאנשים להתפלח.
וכמה דקות לפני תחילת הסרט הייה מכניס חינם ללא תשלום את מי שראה מחכה בסבלנות בחוץ שיזמין אותו. וכך ניסינו אני ועוד שניים מחבריי להזדמנות שאדון מזרחי יכניס אותנו.
וואלה זה עבד, בכל יום היינו ממתינים בסבלנות ואדון מיזרחי הכניס אותנו.
 
לאחר כמה שבועות היינו ממש מכורים, ברמה של נרקומנים, לסרטים. באחד הימים היגיע לארץ סרט ענק ס'יפור הפרברים'. המתנו בסבלנות, אבל הייה לחץ אדיר של צופים  ואדון מיזרחי אפילו לא הסתכל לכוון שלנו. היינו מאוכזבים הזלנו דימעה והתכוננו לחזור לבית לנחלאות. לפתע נעמד לידנו אדם שמן מוצק ובוק. סינן משהו לעבר הסדרן גבריאל ג׳רוסי ופקד עלינו: ילדים בואו אחרי. פחדנו פחד מוות מאותו ברנש, מה הוא רוצה מאיתנו? מה עשינו? בואו מהר! פקד עלינו. יש פתח בחלון השרותים של הגברים בואו תתפלחו.

וכך היה. גילנו את הפתח, בשבילנו זאת הייתה המערה של עלי בבא. כניסה חינם, צפייה בסרטים בלי הגבלה. באותה תקופה ראינו את סיפור הפרברים מאות פעמים. ידענו כל שיר בעל פה. אי לייק טו בי אין אמריקה. מרייה מרייה מרייה.

לאחר מכן הגיע הסרט 'המלך ואני' עם יול ברנר. ראינו ולמדנו את השירים של וי דנס טה טה טה.
אחר כך הגיע הסרט 'צלילי המוסיקה' אותו ראינו עשרות פעמים. בחינם ראינו בחינם. ום למדנו את השירים דה סאונד אוף זה מיוזיק נה נה נה. וסרטים של אלויס 'ויוה לאס ווגאס'. תוך שנה היינו מומחים למוסיקה ולמדנו גם לפלרטט כמה מילים באנגלית.

יום אחד, באחת ההפסקות, המורה בבית הספר שמעה אותי ואת חברי שרים בהפסקה מריה מריה מריה. ניגשה ושאלה לפשר השירה היפה לדעתה, מאיו אנו יודעים? עניתי לה בלי להתבלבל: אנחנו לומדים מוסיקה אצל אדון מזרחי.

שאלה היכן? אמרתי לה במועדון תיקוותנו. המורה אמרה לי: תמסור לאדון מזרחי 'כל הכבוד' ממני.
פלקט הסרט 'סיפור הפרברים'
© כל הזכויות שמורות
מוצש"ק, כד', שבט, תשע"ד. 25.1.14
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה