|
החיות החליטו לחבר את ההיסטוריה שלהן. המועמד הטבעי למשימה היה כמובן הפיל שחי יותר מרוב רובן של החיות ומצטיין בזכרון משובח ("זכרון של פיל ") ואומנם הלה נענה בשמחה לאתגר, הסתגר במערה עם כמה מאות אשכולי –בננות ולאחר כשנתיים – שלוש סיים את "דברי - הימים של החיות " כאשר קראו שאר החיות את הספר נתאכזבו במקצת .
לא שרמתו היתה נמוכה, או שהתיאורים לא היו מדוייקים .
ההפך הוא הנכון ! אלא שהספר עסק רוב רובו בפילים (ובג'ונגל ) וכך חלקים נכבדים הימנו הוקדשו למסעות חניבעל, מלחמות המכבים (נפילתו של אבי אבותיו של המחבר בקרב מידי אלעזר המכבי ), הרדיפה אחרי השנהב, הקשר בין פילים הודיים ומהר ג'ות וגו'. חיות אחרות הוזכרו בצמצום. במיוחד בלט בספר העדרם של חיות מהצפון כמו איל – הצפון, כלבי הים והדובים.
הדבר הרגיז במיוחד את האחרונים שהחליטו לשלוח משלחת אל הפיל לתבוע את עלבונם. ביום קיץ חם הגיעו הדובים למעונו של הפיל ( תחת עצי – קוקוס ) ופרשו את טענותיהם לפיהן אין בספר עב -הכרס " לא דובים ולא יער ". הפיל הקשיב בסבלנות, ולבסוף ענה - תסכימו אתי שאני רואה יצורים כמוכם בפעם הראשונה בחיי ! אז כיצד רציתם שאכתוב עליכם ? הרי ידועות לכם מלות המשוררת: "רק על עצמי לספר ידעתי"
- אבל עכשיו כשאתה מכיר אותנו, התעקש גריזלי אפור פרווה .
- אז מה אתם רוצים שאכתוב עליכם ? תהה הפיל - חצי שנה אתם ישנים בכלל!
- ובחצי השנה השניה ? התערבה דובת קוטב לבנה.
- ובחצי השנה השניה ? חזר הפיל בלעג .- מה אפשר לכתוב עליכם ? על כשרון הריקוד שלכם אצל הצוענים, או אולי על איך ילדה קטנה הצליחה לסחוב את צלחות הדייסה שלכם? והאם אתם חושבים שלהזכיר את תרומתכם בתנ"ך, כיצד יצאו אבותיכם מהיער וטרפו עשרות ילדים יהודים רכים בגלל חוש – הומור מפותח וצחקו קצת על אדם קרח. זה יוסיף למוניטין שלכם?
נכלמו הדובים ונאלמו דום, ואלו הפיל המשיך וסיכם: עזבו את ההיסטוריה, השארו באגדות !!!
|