לדמותו של פישל הסואר מחיפה

ראשי הסוורים ( הסבלים ) היו גברים סלוניקאיים מגודלים בדרך כלל. פישל לעומת זאת היה יהודי ממוצא רומני. בריון שהתנשא לגובה של מטר ושמונים וכולו שרירים פישל היה נלהב וידע להמריץ ולעודד את הסווארים לעבוד במלוא המרץ כך שיצליחו להעמיס את מכסת הפרי לכל משמרת וככל שיצליחו להעמיס טונות רבות יותר של פרי כך גם תגדל הפרמיה לה יזכו הסווארים בהתאם.

 להעמיס פירושו היה להניף ארגזי פרי הדר. אז שקלו הארגזים 40 ק"ג והיה צריך להניף כל ארגז בידיים לגובה של שני מטרים. הארגזים היו עוברים בשיטת השרשרת מיד ליד ופישל מנצח על המלאכה ומניף אל על כל ארגז וארגז משל היה קופסת גפרורים.

אכן פישל היה תמיד מסמר המשמרת. סוס עבודה מאין כמוהו. אלא שכל הקבוצה הייתה חייבת להתאמץ ולהפיק כמות, על פי פישל יישק כל דבר הוא היה זה שקבע מי יהיה בקבוצה שלו וכל סוכן אניות שרצה לסיים את תהליך הפריקה והטעינה היה מתחנן לזכות בסידור העבודה בפישל כי ידעו כולם שהיד שלו מסוגלת לדחוס יומיים עבודה ביום אחד. היה זה פיתוי אדיר לבעל האוניה.

אתמול בלכתי ברחוב, נזכרתי בשיר אירי מפורסם crooked jack, כלומר ג'ק העקום, בו מסופר על ג'ק שהיה כורה פחם גדול מימדים, אלא שהעבודה הקשה שברה גבו והוא מזהיר את הצעירים החדשים יורדי המכרה מהסכנה הצפויה להם בעתיד.

אתמול, פגשתי את פישל הזקן, נכה ומסכן ברחוב העצמאות שבחיפה. לגבו חגורה עבה והיה כפוף ושבור, ונראה היה שגבו גם הוא שבור. הציניקנים אמרו לי לא לדאוג לו כל כך. הוא כבר בנה בתים יפים לילדיו בכסף הרב שהרוויח בעבודתו. אבל אני ידעתי לצערי שפישל לא תוגמל בפנסיה שתציל אותו מהעוני בערוב ימיו. כאב לי לראות אותו בשפלותו , איך חלפה לה תהילת העולם של גיבור ילדותי זה.

יהא לפחות סיפור זה מוקדש לדמותו.