|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספר הזהב של הקרן קיימת לישראל, ביריד הספרים הבנלאומי בבנייני האומה 2010. צילום: יהודה עצבה
|
|
|
סיפורה של האות ב
נכתב על ידי:
יואב
|
האות ב' נולדה לזוג הורים בספר עב כרס, וכבר בצעירותה סיפרו לה שיום יבוא וגם לה יהיה ספר משלה. עברו שנים ואת זמנה היא בילתה במשחקים יחד עם אותיות בנות גילה. יום אחד, הספר שהיה ביתה, נשלף מהמדף ונשלח למכונת הגריסה. תוך ששיני המגרסה אוחזים בדפים, דחפו אותה הוריה, שנתפסו גם הם בשיני המגרסה, אל סף הספר והורו לה לקפוץ ממנו ולהציל את חייה.
רגע לפני שהדף האחרון נבלע בפתח הגריסה תחת רגליה, התבוננה בו ב' באימה, ראתה את המילה האחרונה שבו: "סוף" וקפצה. הנחיתה של האות ב' לא הייתה רכה. הפגיעה ברצפה הקרה זעזעה אותה, וזוגות של נעליים שהובילו ספרים אל מכונת הגריסה, איימו עליה בסכנה אמיתית. בזריזות חמקה ב' מהנעליים עד שהגיעה לפתח היציאה.
מתנשמת ומתנשפת יצאה אל הרחוב, כששימחה על שנשארה בחיים ועצב על אובדן הוריה, חבריה וביתה הלמו בה בערבוביה. למרות הרגשות הסותרות הבינה ב' כי אין דרך חזרה. זכרה את המסר מהוריה על ספר משלה, והחליטה ללא שהות לצאת ולמצוא אותו. היה לה ברור כי החיפוש הוא תהליך בלתי נמנע, אך מצד שני לא היה לה מושג איך להתחיל. "אפנה לעוברים ולשבים" חשבה בליבה "אולי הם יוכלו לעזור לי?" התבוננה ב' בסביבתה והחליטה לפנות לאות היחידה שלא התרוצצה, נשענת על לוח מפת העיר שבצומת הרחוב. התקרבה אליה ב' בצעדים מהוססים, אך לפני שפתחה ב' את פיה פנתה אליה האות ה' ובטוב לב שאלה "כיצד יכולה אני לעזור לך למצוא את דרכך"? "מעניין" תמהה לעצמה האות ב' ובקול שאלה "כיצד את יודעת שאני מחפשת את דרכי? הרי באותה המידה יכולתי לשאול אותך 'מה השעה' ?", "אה זה מאוד פשוט" ענתה האות ה', "אני מאוד אוהבת לעזור לאותיות שאבדו את דרכן. כל מי שזקוק לעזרה, קודם כל מחפש מפה. אחר כך, משום שאני עומדת ליד אחת כזו, תמיד שואלים אותי שאלות. יתרה מזאת, משום שאני מכירה את כל הדרכים במפה ואף יותר ממה שמסומן בה, אני יכולה לממש את יכולותיי ולעזור. כך קרה שכשפנית אלי היה לי ברור שאת מחפשת את המקום אחריו מחפשות כל האותיות שמגיעות אלי." האות ה' עצרה לרגע בוחנת את תגובת ב' ואחר המשיכה "ו...כן, אני יכולה להדריך אותך מה לעשות כדי למצוא את ביתך" אמרה ה' וחייכה. "מה עלי לעשות?" שאלה האות ב'. "ראשית, עליך להבין שאת החיפוש אחרי המקום המיועד לך, אף אחד לא יכול לעשות במקומך. ושנית אם תתעקשי לחפש לבד, ללא שילוב שותפים נוספים, את עלולה אף לא להצליח בו. כאשר לא תתעקשי לחפש לבד ותצרפי את כוחותיך לאותיות נוספות, המסע יהפוך להצלחה בטוחה". "מעניין" חשבה לעצמה האות ב' ושאלה את ה' "אך אם אצטרף לאותיות אחרות בחיפוש האם לא אאבד את הייחודיות שלי, הרי אני האות בה הספר בראשית מתחיל"? "על השאלה הזו איני יכול לענות עכשיו" ענתה ה' "בתשובה תזכרי בהמשך.
אבל אם תזדקקי לעזרה נוספת תמצאי אותה בדרך והיא אף תגיע בדיוק בזמן המתאים. מעבר לזה, תמיד יהיה בך את כל מה שאת זקוקה לו על מנת להתגבר על האתגרים שהמסע יספק. אני מבטיחה שהתשובה לשאלתך תגיע במלא עוצמתה כשאשוב קרוב לסיומו של החיפוש". אמרה ונעלמה. שוב נותרה האות ב' לבדה, אולם נותרה בה הרגשת חמימות מוזרה שהותירה נוכחותה של ה' ותחושת ביטחון שיפגשו שוב כשהתנאים יבשילו. "עלי לצרף אותיות נוספות למסע" זכרה ב' את ההמלצות ונעמדה ליד בית קטן. "מי ירצה להצטרף אלי למסע של חיפוש, כאשר איני יודעת את הדרך ובמה עלי להצטייד למסע?" שקועה בהרהוריה לא שמה לב ב' לאות הלבושה בבגדי חקי עם הרבה כיסים המתקרבת אליה. האות א', שהייתה עמוסה בציוד המיועד לטיולי שטח: מצפן, שק שינה, מימיה, כובע חומר נגד יתושים ומילון פנתה לאות ב' ושאלה "האם את מכירה את הדרך אל המקום שלך?" ב' קפצה בבהלה, פנתה ל-א' ואמרה "איך את יודעת שאני מחפשת את המקום שלי?" "המקום לידו את עומדת נקרא 'אבדות ומציאות' " ענתה א' "כל המחפשים עוברים פה וחושבים שהם ימצאו פה את הדבר היקר שאיבדו. אך אם ישתחררו מחוויות האובדן, יהיה להם סיכוי רב יותר למצוא 'מציאות' חדשות שהחיים יספקו." לרגע סידרה א' את רצועת תרמילה ופנתה שוב ל ב' "את מי או את מה את איבדת?" "את הורי היקרים, ואת הבית שלי" ענתה ב' תוך שהזיכרונות מציפים אותה ודמעות זולגות מעינה. "אובדן הוא תהליך" אמרה א' בקול מעודד "הוא אינו רק ביטוי של סיום, אלא גם פתח והזדמנות להתחלה חדשה". "גם אני חוויתי אובדן."
המשיכה א' "הספרייה שהייתה ביתי, התמוטטה ונקברה תחת קיר בעקבות רעידת אדמה. נאלצתי לחפש אחר מקום חדש לחיות בו כי לא הייתה אפשרות לחזור למצב הקודם." היא השתהתה לרגע ואז המשיכה "מניסיוני, כל אות נודדת שתפגשי בדרכך, מחפשת כמוך את המקום שלה, וכל המפגשים בדרך אינם מקריים ויכולים לקדם ולכוון אותך אל מבוקשך. הרימי עינייך אל המרחבים והביטי אל כל המחפשים". בפעם הראשונה מהרגע שיצאה לדרכה התבוננה האות ב' אל המרחבים וראתה מחזה מדהים. אין סוף אותיות בשלל צבעים נעו במרחב בנתיבים אין סופיים. נבהלה ב' ושאלה את א' "כיצד אמצא את הדרך הנכונה בכל השבילים הללו? זה כה מבלבל!" "ובכן" אמרה א' "לכל אות יש נתיב המיוחד רק לה. אם תחפש לבדה, לעולם לא תוכל לגלות אותו, והמשמעות לחייה תהיה מוגבלת. יחד עם זאת, ישנם מקומות בהם נתיבי האותיות מצטלבים והם בעלי משמעות רבה.
אפשר להתעלם ממפגשים אילו. אך אם תתייחסי למפגשים האקראיים ברצינות הראויה ייתכן ותצטרפנה אותיות נוספות למסע. כך לא תהיי לבדך, תגשימי את תכונותיך וייחודך במסגרת השילוב, שתועלתו תעלה על סכום התרומה של כל אות בנפרד. במפגש בינינו, לדוגמה, יצרנו צירוף בסיסי המורכב ממך האות ב' ומממני האות א'. שתינו שומרות על צורתנו אולם שיתוף הפעולה בינינו יוכל ליצור נתיב משותף בעל משמעות לשתינו. ללא צירופי אותיות נוספות, לאות הבודדה יש ערך אך לא משמעות. למרות שאין אנו יודעים מתי נמצא את ביתנו, כל מה שנזדקק לו נפגוש בדרך ויחד נוכל להתגבר על כל האתגרים". שוב חשה האות ב' את אותה החמימות כבמפגשה עם האות ה' והציעה ל א' "הנחפש יחדיו את ביתנו?". "כמובן" ענתה א' ושילבה את ידה בידה של ב' ויחדיו יצאו אל הדרך. יחד ב' ו א' טיפסו על הרים, יחד חצו עמקים, יחד הלכו וחיפשו ימים רבים.
יום אחד הגיעו השתיים לנהר שהיה קצת שונה בצבעיו מהנהרות שראו בדרכם. היה לו צבע חום אפרפר, עכור והזרימה בו לא הייתה שלווה. גלים התנפצו בגעש אל גדותיו ומערבולות עצומות נוצרו במרכזו. הנהר הגועש חצה דרכים רבות. אותיות רבות עמדו על גדתו האחת, מפוחדות ומהססות לחצותו. ב' ו א' התבוננו בנהר השוצף כשהוא בולע אותיות שניסו לעוברו. רבות מהן נאבקו מרה בזרם אך ללא הצלחה. חלקן אף נאבקו בינן לבין עצמן מנסות לחצות על חשבון כישלון רעותן. במערבולותיו יצר הנהר צירופי מילים כמו אבדון, אלימות, שנאה ואיבה ובגליו השליך אותיות מותשות אל גדת הנהר בדיוק למקום ממנו באו. התבוננו ב' ו א' בנהר הגועש ולא ידעו כיצד יוכלו לעבור אל הגדה השניה. הפחד שחשו גרם להן לעמוד במקומן ומנע את ההתמודדות עם האתגר שהציב הנהר. כאשר עברו כמה ימים הבינו ב' ו א' שאם לא ינסו, לעולם לא יוכלו לעבור לגדה השניה. הן חילקו בניהן את חפציהן ונכנסו בזהירות אל המים המאיימים. תחילה בדקו את חום המים באצבע הקטנה של הרגל, אחר כך טבלו החשש את הרגל השניה. אך לפני שעשו צעד אחד סחף אותן הזרם אל מרכז הנהר. האותיות שלנו נאבקו בזרם הסוחף, הכו במים בידיהן וברגליהן, אך החפצים שנשאו על גופן הכבידו על תנועותיהן, והמשקל הרב איים להשקיען מתחת למים. ללא היסוס הסירו ב' ו א' את המשא הכבד מעליהן ובו ברגע זרק אותן הנהר לאותה גדה בה נכנסו. שכבו השתיים על הגדה מתנשפות, מתנשמות ומותשות מעיפות. "כמה טוב שזרקתי מעלי את המימייה והפנס. כמעט טבעתי בגללם" אמרה ב'.
"ואם אני לא הייתי זורקת את המילון הרטוב ואת שק השינה משקלם היה מותיר אותי מתחת למים." אמרה א' והוסיפה "ללא החפצים שהשלכנו מעלינו היינו קלים יותר, ולמרות הנהר הסוער, ראשינו היו כל הזמן מעל המים." בעקבות ההתנסות המעייפת החליטו האותיות לנוח, ולדחות למחר את הניסיון לחצות שוב את הנהר. בבוקר העיר אותן הגשם, שמיים אפורים כיסו את הרקיע וברקים הבזיקו מעליהן כשרעמים מתגלגלים מרעידים את האדמה עלייה עמדו ב' ו א'. "לעולם לא נצליח לעבור את הנהר הזה" אמרה ב' "תראי את כל האותיות האחרות שמנסות לחצות את הנהר. כולן נזרקות חזרה למקום ממנו נכנסו לנהר" אמרה א'. עם המון חששות נכנסו שוב ב' ו א' אל הנהר, נלחמו בו והתאמצו להגיע אל הגדה הנכספת. אך למרות שראשן היה מעל המים, לא עמד להן כוחן והנהר שוב זרק אותן לנקודת המוצא. כשהן שוכבות סחוטות על הגדה, הביטו ב' ו א' אל השמיים מעל וראו חסידה שכנפיה פרוסות לרווחה, הדואה ללא מאמץ ברוח החזקה. החסידה לא התנגדה למשבי הרוח העזים אלא השתמשה בעוצמתה של הרוח. בתנועות קלות בקצות כנפיה וזנבה שלטה בכיוון תעופתה, והרוח נשאה אותה מעלה, מעלה לעבר העננים הרחוקים. "עלינו לדעת כיצד להשתמש ברוחנו" אמרה ב' ל א'. "אל לנו לתת לקשיים להסיח את דעתנו. כל עוד אנו ממשיכות לנסות ביחד" אמרה א' "אין זה כישלון. ההתנגדות מעייפת אך עלינו לפעול בדיוק כפי שלימדה אותנו החסידה. עלינו לתת לזרם לסחוף אותנו אל מרכז הנהר ללא התנגדות. שם עוצמתה של המערבולת תוריד אותנו אל הקרקעית. ברגע שניגע בקרקעית, יהיה זה הרגע המדויק בו עלינו לדחוף בכל כוחנו.
זו התכנית שיכולה להוביל אותנו אל הגדה השניה!". לפני שנכנסו למים בפעם השלישית אספו ב' ו א' את כל האותיות התשושות שחלקן עמד וחלקן שכב מותש על גדת הנהר, וסיפרו להן בפרטי פרטים על תוכניתן המשותפת, ועל התובנה שהולידה עבורן מעופה של החסידה. בנוסף ציינו החברות כי בדיוק ברגע שהמערבולת תשקיע אותן, יש לקחת הההההההההההההההרבה אוויר ולא להתנגד עד שהן תחושנה את הקרקעית, ולא לפני. "מי אתן חושבות שאתן?" אמרה האות ס', "ספק אם תצליחו, אני ניסיתי שישים פעם, ולא הצלחתי!" "קשה! זה מאוד קשה!" אמרה האות ק' אני ניסיתי מאה פעם, ולא הצלחתי!", "טיפשות!" אמרה האות ט' בכעס, "אני הכי ותיקה פה, יותר מתשע מאות ניסיונות היו לי! ואתן הצעירות עם הרעיונות שלכן, חושבות שיודעות אתן יותר טוב ממני?! טיפשות!" הסתכלו ב' וא' אחת אל השניה, פנו אל האותיות ואמרו "זכרו את ההנחיות שנתנו לכן, ועשו כמונו!" אחזו ב' ו א' ידיים ונכנסו אל הנהר, הפעם במקום להתנגד ולהלחם בזרם לא איבדו כוחות ולא עשו תנועות מיותרות. הן צפו במהירות אל ליבה של המערבולת. הנהר שהיה עסוק במאבק בכל שאר האותיות, לא שם לב לשתי האותיות הצפות בנחת והמתקרבות למערבולת המרכזית. ראשונה הגיעה א' "קחי הרבה אוויר" זעקה ב' לפני שא' נעלמה, ומיד הגיע גם תורה של ב' לקחת אוויר מלוא ריאותיה. לפני שצללה נזכרה ב' בהמלצות שקבלה מסבתה כשהתחילה ללמוד שחיה. המלצה ראשונה: תמיד לשהות כשאדמה יציבה מתחת לרגלים. המלצה שניה: לא להיכנס לים ולבריכה בלי מציל, מצופים ובלוויי הורים. המלצה שלישית: המקום היחידי שמותר לבצע בו צלילה הוא במקלחת, שם יש להקפיד שהמים לא יהיו חמים מדי. המלצה רביעית: אם אין ברירה ואימא מתעקשת על אמבטיה, אז אפשר רק כשהיא או אבא נוכחים. המלצה חמישית והכי חשובה: בכל מיקרה, לפני שמבצעים את הצלילה יש לדאוג להוציא את הפקק. "...מעניין היכן נמצא פה הפקק"? חשבה לעצמה ב' לפני שמערבולת ינקה אותה מטה, מטה במעגלים הולכים וקטנים, עד שפתאום חשה את קרקעית הנהר. מייד דחפה ב' את הקרקעית ברגליה ובעזרת ידיה ורגליה התרחקה מהמערבולת תוך כדי תנועה כלפי מעלה.
לפתע חשה יד מושטת ובשתי ידיה אחזה בה ועלתה על פני המים. שאפה א' אויר מלא ריאותיה. בידה האחת עזרה האות א' לב' לצאת מהמים ולעלות אל הגדה הנכספת, ושידה השניה אחזה בקנה סוף שצמח על גדת הנהר. כשיצאו מהמים, שמעו השתיים קול תרועה רמה ומחיאות כפיים סוערות שהשמיעו האותיות הרבות שעמדו וצפו מצדו הראשון של הנהר. הן הריעו לאותיות האמיצות. "חיכיתי לכן" אמר לעברן קול מוכר. ה' ידידתן משכבר הימים עמדה לידן נינוחה, מרחרחת ענף של רוזמרין. מחויכת פנתה לאות ב' "כשנפגשנו בפעם הראשונה לא היית מוכנה לקבל אותיות אחרות מלבדך וכשפגשת את א' שתיכן לא התעלמתן מהמפגש והסכמתן לשתף פעולה. יצרתן שותפות שעזרה לכן להתגבר על הקשיים, ולהזכירכן גם אנו נפגשנו בצומת ויצרנו שותפות. אך אם חשבתן כי לנתיב שלכן צרפתן רק שלוש אותיות: האות ב' האות ה' והאות א', אז שכחתן כי נפגשנו בדרך פעמיים: בהתחלתה ועכשיו... בחנו היטב את מפגשים שהיו בדרכנו וראו מה תקבלו". ישבו ב' וא' על סלע כשהן מהרהרות בהנחיותיה של ה'. הן ניסו לעשות סדר בכל המפגשים שעברו. א' סידרה על האדמה את האותיות לפי סדר הופעתן כשלפתע נזכרו שתיהן בעוצמה שגרמה להן להתחיל בחיפוש. אותה עוצמה הפגישה בין שתיהן, והביאה אותן לנהר הזועם. אותה עוצמה הובילה אותן להתבונן בשמיים, שם שלחה להן את החסידה, שהדגימה כיצד יש להשתמש ביכולותיהן. אותה עוצמה גרמה להן לא לחשוב רק על עצמן, לשלב ידיים ולהנחות את הדרך גם לשאר האותיות. אותה עוצמה היא זו שנשאה אותן ממעמקי המערבולת בנהר החום אל חוף המבטחים. אותה העוצמה היא זו שעזרה להן לאורך כל הדרך להתגבר על כל האתגרים.
לפתע הופיע למולן בשמיים הצירוף: אהבה ואז שמעו בתוך ליבן את המילים הבאות "בכל מקום בו האהבה שוכנת, מתאחדים הנפרדים, והמקום אותו חיפשתם מתגלה". מבעד לאותיות המרצדות ראו ב' ו א' מחזה מדהים, מצד אחד הרחק באופק שכב לו ספר ענק ומצד שני הנהר החום החל מקבלים גוון ירקרק. מערבולותיו האימתניות שככו מעט ומגדתו שהייתה בעבר אפורה ושוממה התנקזו ועלו נתיבי אור. על נתיבי האור רכבו אותיות שלובות ידיים, כדרכן של אותיות האהבה ויצרו צירופי מילים חדשות כמו: נתינה, חברות, אחדות, שלום, חמלה, שיתוף, אחווה ועוד. האותיות הצטרפו למילים ולמשפטים שהפכו לזרם שהלך והתגבר, היישר בכיוונו של הספר. "זהו המקום..." מלמלו ב' ו א' כשהן חווות את תחושת החמימות והאהבה של חברותן, ושמחה גדולה מילאה אותן לקראת ההתחלה חדשה. האם הצליחו כל האותיות לחצות את הנהר ולמצוא גם הן את המקום שלהן? כמובן! אך אל תאמינו לי. פתחו כל ספר וחפשו אותיות. אם תמצאו מיד תדעו: ב' ו א' עזרו לכל האותיות להגשים את יעודן ולמצוא את מקומן... סיפור זה נכתב יחד עם הרפז יובל , לו נתונה תודתי מקרב לב.
|
|
|
|
בובות בספריה. בין האותיות.
|
© כל הזכויות שמורות
|
ב', תמוז, תשע"ב. 22.6.12
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|