הערה: מומלץ לקרוא את הסיפור לפני הצפייה.
אבובו של משה
זה חליל עץ, נקרא חליל ברוק, חליל אירי, זה ככה היו לפני איזה מאתיים שנה גם מוזיקה של מוצרט ובטהובן היו אז עם חליל עץ.
בבית המקדש יש פרק במסכת סוכה 'פרק החליל' היה להם חליל בזמן משה רבנו 'אבובו של משה' חליל שהיה עשוי עץ, כי העץ יש לו את המתיקות הזאת, זה מדבר ללב.
כל הרעיון של החליל, זה רעיון של החליל זה הרעיון של הלב, ליבי חלל בקרבי, זה דוד המלך אמר, ליבי חלל בקרבי הכוונה הלב שלו ריק מייצר הרע שהוא לגמרי הוציא מהחלל של הלב שלו את הייצר הרע.
שם מסופר שהיה להם חליל אבובו של משה, דומה לזה אולי. עם קנה או מעץ אחר בבית המקדש אחרי כל הטכסים של הקרבת כל הקרבנות, שלפעמים זה טכס לאומי ממש מסובך וגדול וגרנדיוזי, ספרטקולר . חצוצרות מאה ועשרים חצוצרות וכל הכוהנים ושחיטת הקרבנות וקרבן פסח וזריקת הדם על המזבח ואז מעלים הכל על המזבח ואז המקהלה שרה.
ואז אחרי הכל הדבר האחרון, המתיקות בסוף הייתה הנגינה בחליל. היו מכים בחליל בשבתות, זה היה אחד מעבודות בית המקדש והיו מנגנים ואז אריה של אש ירד מהשמים ואכל את הקרבן. והכוהנים היו מדברים ביניהם
אמרו – ש- תראה זה לא מתאים, זה כלי פשוט הכל בבית המקדש היה עשוי זהב, גם הרצפה בקודש הקודשים גם הקירות, גם הכלים, הכל היה זהב והיה להם כל היהלומים של האפוד של הכהן הגדול, במקום של עושר אין עוני, אז זה בית המקדש הכי מהודר שיכול להיות, מבצע לאומי הביאו את כל העושר ובסוף בשיא של כל הטכס היה חליל פשוט אז הם לקחו את החליל שלחו אותו לאלכסנדריה שבמצרים ששם היו הבעלי מלאכה, האומנים הגדולים והם ציפו את החליל בזהב ועשו על זה עבודה גליפה וקישוט ונאנו טכנולוגיה, עשו את הדברים הכי יפים שיהיה מתאים ואז הביאו אותו לבית המקדש ואמרו אה זה כבר מתאים. אבל כשנגנו איתו לא היה צליל והמתיקות הלכה ואז החזירו את זה למצרים, הסירו את הזהב ואז זה חזר למתיקות שלו.
|