שדות חיטה

הַמֵּרִיצָה הַחֲרוּצָה...

נכתב על ידי: ערן גרף

הַמֵּרִיצָה הַחֲרוּצָה...
(מקובץ ה"בְּדִּיחָסוּדוֹת" של ד"ר ערן גרף)

 
בִּכְפַר בְּפֶלֶךְ צֶ'נְסְטוֹחוֹב –
אִכָּר חָרוּץ, נוֹדַע לַטּוֹב,
כִּי פָּרוֹתָיו שׁוֹפְעוֹת חָלָב;
דָּגָן מַזְהִיב לוֹ בִּשְׂדוֹתָיו;
בָּלוּל מְקַרְקְרִים בְּנֵי עוֹף;
מִקְּשַׁת-יָרָק כָּל-בָּהּ, רַק קְטוֹף!

בְּיוֹם בָּהִיר, תְּקָפָהוּ חֵשֶׁק,
עוֹד לְגַוֵּן עַנְפֵי הַמֶּשֶׁק.
יוֹדְעֵי הַחֵ"ן , הָיוּ אוֹמְרִים:
הֲכִי כְּדַאי – זֶה חֲזִירִים –
אוֹכְלִים כָּל פְּסֹלֶת וּמָאֹס –
כָּל מַה שֶׁרַק נִתַּן לִלְעֹס;
בְּלְהַרְבּוֹת שִׁגְרֵי בָּנִים –
מוּשָׂא קִנְאָה הֵם לַשְׁפַנִּים;

כִּמְעַט יָצָא לִקְנוֹת תְּרֵיסַר –
יְדִיד נַפְשׁוֹ אוֹתוֹ עָצַר:
מַדּוּעַ כַּסְפֶּךָ תַּשְׁחִית?
קְנֵה חֲזִירָה, זוֹ הַתַּשְׁתִּית.
מִדֵּי מֵאָה יָמִים כְּסֵדֶר
הִיא תַּעֲשִׁיר אוֹתְךָ בְּשֶׁגֶר.

הָחֲזִירָה, מִן הַמֻּבְחָר,
עַל מֵרִיצָה הוּבְאָה לַכְּפָר.
חָלַף לוֹ יוֹם, יָמִים עוֹבְרִים –
קָרְפִּיף שׁוֹמֵם מֵאֵין גּוּרִים.
שׁוּב חֲבֵרוֹ אוֹתוֹ מַרְגִּיעַ:
"תְּחִילָה יֵשׁ צוֹרֵך לְהַרְבִּיעַ"!
גָּנַח אִכָּר: "נוּ טוֹב, נָזִיעַ",
וְהֶחָבֵר: "תָּנוּחַ אֶחָא,
זֶה לֹא מַתְאִים לְכִשּׁוּרֶיךָ
אַף כִּי אַתָּה נִמְרָץ, צָעִיר,
לְזוֹ מְלָאכָה – דָּרוּשׁ חֲזִיר".

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ רַק יָצָא
הָחֲזִירָה – עַל מֵרִיצָה
בְּחִישׁ מוּבֶלֶת אֶל הַדִּיר
שֶׁמִּתְגּוֹרֵר בּוֹ הַחֲזִיר.
וְהַחֲזִיר, פְּאֵר הַמֶּשֶׁק,
אֶל הַמְּלָאכָה נִגַּשׁ בְּחֵשֶׁק,
(לְלֹא פְּרָטִים, סִיבּוֹת בְּרוּרוֹת –
לְבַל תַּסְמֶקְנָּה הַגְּבִירוֹת).

עִם שַׁחַר, הָאִכָּר מֵקִיץ
וְאָץ מִיַּד כְּדֵי לְהַצִּיץ
וּמַה רַבָּה אַכְזָבָתוֹ –
בַּדִּיר, לְבַד, חֲזִירָתוֹ.

בְּלֵית-בְּרֵירָה, שׁוּב נִתְרַצָּה,
הוֹשִׁיב אוֹתָהּ בְּמֵרִיצָה
לְעוֹד חִיזוּר אַחֲרֵי חֲזִיר
שלִבְנֵי-מִינוֹ כָּבוֹד יַחְזִיר.
הַתַּהֲלִיךְ – מַמָּשׁ כַּנַּ"ל,
הַמֵּרִיצָה קַלַּת גַּלְגַּל,
וְהָאִכָּר נוֹתַר לִהְיוֹת
מַלֵּא לַבֹּקֶר – צִפִּיּוֹת.

נַפְשׁוֹ עִם בֹּקֶר, מִתְּחַלְחֶלֶת,
שׁוּב נִכְזָבָה לוֹ הַתּוֹחֶלֶת.
בְּזוֹ הַפַּעַם, אֶל חֲזִיר
אֲשֶׁר נִבְחָר "אַלּוּף הָעִיר".
הָיְתָה הַדֶּרֶךְ מִתְמַשֶּׁכֶת
הַהֲלִיכָה דֵּי מְפָרֶכֶת,
וְהַחֲזִיר הַמְּהוּלָל –
עָשָׂה הַכֹּל כִּמְקוּבָּל.

הוּא שׁוּב דּוֹחֵף הַמֵּרִיצָה,
בָּהּ חֲזִירָה דֵּי מְרוּצָה.
גֶשֶׁם יוֹרֵד, הַלַּיְלָה קַר,
וְהָאִכָּר כִּמְעַט נִשְׁבַּר.
מַמְשִׁיךְ צוֹעֵד אֶל תּוֹךְ הַלֵּיל,
וּמְגַדֵּף וּמְקַלֵּל
אֶת הַחֲזִיר, וְאֶת אָבִיו;
הָחֲזִירָה – אֶל הַקָרְפִּיף,
וְהוּא – שָׁדוּד עַל מִטָּתוֹ
לְבוּשׁ בְּגָדָיו, מִגְבַּעַתֹּו.

בַּבֹּקֶר, אֵין כְּלָל הָאִכָּר
מַצְלִיחַ רֹאשׁ הָרֵם מִכָּר.
שָׁלַח אִשְׁתּוֹ לִבְדּוֹק בְּאִם
נוֹלְדוּ כְּבָר הַחֲזִירוֹנִים.

הָאִכָּרִית, סָבִיב סָבִיב
בָּדְקָה הֵיטֵב אֶת הַקָרְפִּיף,
חֲזִירוֹנִים הִיא לֹא מָצְאָה;
מַה לְפָנֶיהָ הִיא רוֹאָה?
הֵיכָן בִּמְחִילָה, יוֹשֶׁבֶת,
הַחֲזִירָה הַמְאֹהֶבֶת?
כֻּלָּהּ חִיּוּךְ,  וּמְרוּצָה –
כְּבָר מַמְתִּינָה בַּמֵּרִיצָה!!!
 

בדיחת ביבים משוכתבת ל"בדיחסודה"
ע"י ד"ר ערן גרף
‏י"א חשון תשע"א October 19, 2010
egraff@bezeqint.net
 


ברפת
© כל הזכויות שמורות
יד' טבת, תשע"ג. 27.12.12
 
|