|
ירושלמי אחד חזר מחו"ל ושם קנה בד מיוחד יקר המציאות . בקיצור הגיע לירושלים ודבר ראשון הלך לחייט לתפור לו מן הבד חליפה.
בא לחייט מביא לו את הבד ומבקש לתפור לו חליפה. החייט פורש את הבד מודד אותו ולתדהמתו הרבה פוסק, אי אפשר.
-מדוע אי אפשר? נזעק היהודי.
-כי אין מספיק בד.
-איך יכול להיות? קניתי בד מספיק, לקחו לי מידה ואמרו שזה יספיק לי בשפע.
- אין מספיק בד קובע החייט בהחלטיות אני מכמות הבד הזאת לא יכול לתפור לך חליפה.
היהודי אוסף בצער את הבד ומתחיל ללכת חזרה לביתו. עצוב ומיואש, לפתע הוא מבחין בחנות של חייט אחר נכנס אליו מראה לו את הבד ומבקש לתפור לו חליפה, כמובן לא אומר לו דבר וחצי דבר ממה שעבר עליו.
טוב, החייט מודד את הבד ולוקח לו מידה ובלי שום בעיה אומר לו לבוא בשבוע הבא לקחת את החליפה.
ואכן היהודי מקבל חליפה לתפארת משלם לחייט והולך שמח וטוב לב לביתו.
אפוא ירושלמים נפגשים? בבית הכנסת.
היהודי נכנס לבית הכנסת כמובן בחליפתו החדשה ולתדהמתו הרבה הוא פוגש בחייט שתפר לו את החליפה יחד עם בנו הקטן והבן, לא יאומן לובש חליפה מאותו בד.
שומו שמיים אין ספק, בטוח היהודי בליבו. לא רק שהבד הספיק לחליפה אחת, אלא שנשאר עוד בד לבנו של החייט.
ביום ראשון הוא ניגש בחמת זעם אל החייט הראשון וממטיר עליו גידופים וחרפות.
- מה אמרת לי שהבד לא יספיק, הנה תראה נתתי את הבד לחייט השני והוא תפר חליפה. והבד הספיק אפילו לתפור חליפה לבן שלו.
-לא יכול להיות דבר כזה. פוסק החייט.
-מה לא יכול להיות, תבוא בשבת לבית הכנסת ותראה.
ואכן החייט הראשון בא לבית הכנסת והיהודי מראה לו את בנו של החייט לבוש בחליפה מאותו בד.
-נו מה יש לך להגיד על זה, הבד לא מספיק? אפילו לבן שלו הספיק, ואתה אמרת שהבד לא מספיק.
-כן. ענה החייט - נכון, אבל תבין, הבן שלו קטן, הבן שלי הוא הרבה יותר גדול מהבן שלו.
|