סיפור טוב-זה כל הסיפור. ציור: גדעון מילר

רחוקת משפחה

נכתב על ידי: אסתר ויתקון


כשסבתא ריטה נפטרה שניר בכה. כשראה את אביו רם מליט את פניו וכתפיו רועדות הוא הפסיק לבכות והסתכל על אביו במבוכה. אף פעם, עד רגע זה לא ראה את אביו בוכה. הוא לא ראה אבות בוכים, ובכלל חשב שמבוגרים לא בוכים, במיוחד אביו שהוא איש גדול וחסון וקיבל צל"ש באחת המלחמות.
נועה אחותו הגדולה ניגבה דמעות. נגה אמו נראתה עצובה אבל לא בכתה. בזמן השיבעה הוא ישב כמעט כל היום עם המשפחה המתאבלת והסתכל בסקרנות על האורחים שבאו לנחם. אחדים העלו זכרונות על סבתא ריטה. אמרו דברים טובים, והיו גם אחדים שנזכרו בדברים מצחיקים, והאנשים חייכו. גם אביו יורם חייך. ואז שניר הסתכל על התמונה של סבתו, שאביו הניח על המזנון בסלון. הו רצה לראות אם היא כועסת על אביו. אבל הוא גילה שסבתו מחייכת חיוך דק ונחמד דומה מאד לחיוך של אביו. אולי לא איכפת לה שצוחקים בזמן האבל כי אי אפשר להיות עצוב כל הזמן. ואולי עציץ פרחי הסיגלית שאמא הניחה ליד התמונה של סבתא השפיעו לטובה על סבתא. כי סבתא אהבה מאד פרחים ובמיוחד סיגליות.
היה עוד דבר אחד שעניין את שניר וזו הדודה שלו. אחותו של אביו שקוראים לה איילה שבאה לשבת שיבעה בבית הסבתא יחד אתם, והיא הסתכלה עליו בחיבה אבל לא אמרה לו דבר. זו דודה שאף פעם לא באה לבקר אותם והם לא אותה כי היא ואביו ברוגז שנים רבות. שניר לא ידע על מה. ורק לפעמים היה רואה אותה כשביקרו אצל סבתא ריטה. שניר אמר לאמו שדודה איילה היא רחוקת משפחה ולא קרובת משפחה, והוא חשב שזה מאד לא בסדר והוא לא ידע את מי להאשים. היא דמתה מאד לאביו הוא הרגיש כיצד הכעס מתגבר בתוכו למחשבה שהוריו לא הצליחו להשלים עם דודתו עד עכשיו. ביום השני הם קצת דיברו בינהם. וחשב שסבתא ריטה בטח שמחה שילדיה השלימו. ונזכר כיצד נהגה לשחק אמו בכדור, כאן בחדר הזה. הוא התמלא געגועים אליה. הוא ביקש מאביו שאחרי השיבעה הוא


יקח את התצלום של סבתא לחדרו. אביו הסכים. בדרך הביתה אמרה אמו "שככה זה. דור הולך ודור בא". בלילה כשאמו באה להגיד לו לילה טוב ולנשקו הוא חיבק אותה חזק יותר מתמיד ולא נתן לה לקום. אמו שאלה "מה קרה שנירי"?
והוא אמר לה שחשב על המשפט שאמרה ולכן חבל על הזמן, והוא צריך לאהוב אותה לפני שתמות.
אמו חיבקה אותו בחוזקה ואמרה לו שהוא צודק אבל בעזרת האל עוד נותרו לה הרבה שנים לחיות עד שתיהיה זקנה, אבל מכיוון שאף פעם אי אפשר להיות בטוחים שנאריך ימים, צריך להנות מכל יום, ולהשתדל להיות טובים. שניר הרגיש שהוא מבין את אמו. הואנשק לה בחוזקה, התהפך לצד הקיר ונרדם.
 


אילוסטרציה. סבתא - צילום: יהודה עצבה
© כל הזכויות שמורות
ט"ו, כסלו, תשע"ז. 15.12.16
1. מרגש. תודה.
מאת: רחל ללא תוכן 21/02/2017
 
|