עומר ראובני

שלוש הטבעות: מאת עומר ראובני.

צאלאח-א-דין נודע בגבורתו אשר הייתה רבה כל כך שלא זו בלבד שבזכותה נעשה מאדם פשוט לסולטאן בבל, אלא אף הביאה לו ניצחונות רבים על מלכי הערבים והנוצרים.

.והואיל והוציא את כל הונו בכיבושים, קרה הדבר כי ניזקק לכסף רב, למימון הוצאות הממלכה. והנה נזכר ביהודי עשיר, מלכי צדק שמו אשר עוסק במסחר פלאי תבל ולו הסכום אשר יוכל לעזור. כמו כן ידוע אותו יהודי כסוחר עם יד מכווצת ומשימה בלתי אפשרית היא להוציא ממנו פרוטה. מצד אחד לא רצה  צאלאח-א-דין לאלץ אותו בכוח לשרתו, פן ייוודע לבריות כסולטאן עריץ ומצד שני חייב היה את הכסף.

והנה, גמר אומר לאלצו בכוח, אך במסווה של צדק כלשהו.

שלח לקרוא ליהודי וקידם פניו בלבביות רבה, הושיבו לצדו, כיבדו במאכלי המלך ובדברי כבוד ואחר אמר לו: " איש יקר מפי לא מעטים שמעתי כי אתה חכם גדול, אף בקי ביותר בעניינים הנוגעים לבורא יתברך. לפיכך הייתי שומע מפיך ברצון ...איזו משלוש הדתות נחשבת בעינייך אמיתית: היהדות, האיסלאם או הנצרות."

היהודי שהיה חכם גדול, הבין היטב כי צאלאח-א-דין מתכוון להיאחז במילה שתצא מפיו כדי שתהיה לו סיבה טובה לבוא אליו בטענות קשות. הלוא אם יגיד: היהדות. יתבע צאלאח-א-דין את עלבונו, ואם יגיד  האיסלאם ,ידרוש ממנו להתאסלם. לכן, כיאה לאדם הזקוק בהחלט לתשובה שלא תפיל אותו בפח, אימץ את מוחו ועד מהרה מצא את מה שעליו להשיב ואמר:" אדוני, השאלה שהצגת לי יפה מאד, ואם ארצה לומר לך דעתי, מן הראוי כי אשמיע סיפור קצר:

מספרים על טבעת יקרה ויפיפייה עד מאד, אשר ניתנה בירושה לבן החכם והמוצלח ביותר. אותו בן הנותן כבוד לבריות יותר מכולם, אותו בן שאביו אוהבו יותר מכל. ואותו אחד אשר ירש יחשב יורשו של האב וכל אחיו יעריצו ויכבדוהו כראש המשפחה. וכך עברה לה הטבעת מדור לדור, מבן לבן ותמיד ניתנה לאותו הנבחר, עד שבסוף הגיע לידיו של אדם שהיו לו שלושה בנים יפים, בעלי מידות טובות, אשר מילאו תמיד את מצוות אביהם. והאב אהב את שלושתם במידה שווה. והאב לא ידע, למי מבין שלושתם יוריש את הטבעת.

והנה מצא האב עצה. הוא ניגש בחשאי לצורף והזמין אצלו עוד שתי טבעות, הזהות במראן לטבעת המקורית. עבודת הצורף הייתה כה מדויקת ושתי הטבעות דמו להפליא לראשונה, עד שהצליח האב בקושי רב לזהות איזו מהן אמיתית. וכאשר קרב קיצו נתן בחשאי טבעת אחת לכל אחד מבניו.

אחרי מות האב ביקש כל אחד מילדיו לקבל את הירושה ולזכות במעמדו הנכבד, וכיוון ששלושתם שללו איש את זכותו של אחיו, הציג כל אח את הטבעת כהוכחה לצדקת טענתו. והנה נמצא כי שלוש הטבעות היו דומות זו לזו כל כך שאיש לא יכל להכיר באמיתית, ולא נמצאה לה תשובה עד עצם היום הזה.

 וכך סיים היהודי מלכי צדק את סיפור:" דבר דומה אומר לך נשיא המאמינים על שלושת הדתות שנתן אבינו בשמים לשלושת העמים. ותשובתי כי כל עם סבור, בצדק, כי קיבל את הטבעת האמיתית, ואולם גם השאלה הזו מיהו היורש האמיתי נותרה ללא תשובה"

צאלאח-א-דין הבין כי האיש ידע להיחלץ היטב מהפח שטמן לרגליו, לכן גמר אומר לשטוח לפניו את בקשתו בדבר הממון וכן סיפר לו גלויות מה היה בכוונתו לעשות, לולא השיב לו בחכמה.

היהודי מלכי צדק שירת את צאלאח-א-דין בנדיבות והלווה כל סכום שביקש ממנו.

ולאחר מקרה זה הפכו השניים לידידים קרובים, ועם בוא הזמן החזיר צאלאח-א-דין את סכום ההלוואה ואף הוסיף מתנות רבות.

 הערה: סיפור עממי זה מאופיין על ידי הספרה שלוש. שלוש טבעות, שלושה ילדים, שלוש דתות. הסיפור מציג בעייה לפני הגיבור הטוב ובסופה יש התרה המסיימת את הסיפור בצורה חיובית לקורא ולמקשיב. הוא נשלח על ידי מספר הסיפורים והרושם עומר ראובני. 


דיוקן צאלאח-א-דין
© כל הזכויות שמורות

2. מוסר השכל / מסר
מאת: Matan 31/03/2019
לזייף זה אחלה
1. שלום רב ...
מאת: סיגל 20/01/2010
מהו אם אפשר בבקשה לשאול המסר של הסיפור ??!!
 
|