מקצועה של נגרים

שתי תמונות מסבא. מאת: מיכה תמיר.

נכתב על ידי: מיכה תמיר

תמונה ראשונה: סבא מתקן הארגזים.
 
כאשר עלה סבא צבי לארץ ולקיבוץ בגיל 56, והצטרף לבנו חבר הקיבוץ, נחשב זקן בעיני החברים, שגילם הממוצע היה בסביבות 25. סבא עלה עם משפחתו שנותרה, לאחר שבנו ובתו הבכורים, כבר עלו לארץ קודם לכן.
 
מאחר ונחשב זקן, לא התייחסו אליו בסידור העבודה כאל גורם שיש לקחתו בחשבון. סבא צבי, שראה לראשונה את נכדו הבכור בן ה4, עם הגיעו לקיבוץ, היה איש עבודה. בעיירה האוקראינית ממנה עלה, עסק במלאכות קטנות של נגרות, רצענות (ייצור חגורות וחלקי רתמה מעור) וחייטות. מאחר ולא טוב היה לו עם הפסוק "אשרי יושבי ביתך", ובמיוחד לא בחדר היחיד שהוקצה לו ולאשתו באחד הצריפים, בדק סביבו במה יוכל להועיל. בשיטוטיו היגיע אל האתר בו היו אורזים את הירקות למשלוח ומצא שם חלקים רבים של ארגזי עץ שבורים, אשר שמשו באותם ימים, למשלוחים וגם למטרות רבות נוספות כארונית, שולחן וכסא.
 
שאל סבא מהנגרייה פטיש נגרים ומסמרים, בנה לעצמו פינת עבודה, אסף חלקים זרוקים של ארגזים ובנה מהם ארגזים שלמים ושמישים לכל דורש. ראו בקיבוץ כי טוב והביאו אל פינתו חלקי ארגזים לתיקון – כדבר מובן מאליו השייך לסדר החיים. לימים, כאשר הקים הקיבוץ בית חרושת לייצור שימורים, עברה פינת תיקון הארגזים אל בית החרושת ועשתה שם חיל רב.
 
תמונה שניה: תה חם וברד קר.

באחד מימי חורף גשום המיוחד, ירד ברד שכיסה בלובן את כל הקיבוץ. נכדו השני של סבא צבי, החליט להפתיעו, מצא קופסת שימורים גדולה וריקה ומלאה בברד. בגדיו הפכו לסחבות רטובות על גופו, כאשר הברד, שהמשיך לרדת ברעש רב, הפשיר עליהם. כך נקש על דלתו של סבא, אוחז בידו קופסה מלאת ברד, רטוב ורועד מקור. סבא, שכבר היה בסוף שנות ה60 לחייו, וגר באתר בקיבוץ שנקרא מגורי הזקנים, אשר כלל גם צריף חדר אוכל קטן שאף שימש כבית כנסת, צלע בסיוע מקלו אל הדלת, ומשראה את הילד הרועד, משכו מיד פנימה, הפשיטו מבגדיו, נגבו במגבת נקייה וחמימה, הלבישו בחולצת פלנל גדולה, הושיבו על המיטה ומזג לו לכוסית טיפלה יין ביתי שהיה מייצר באורח קבע מפירות העונה.
 
הילד לגם במהירות וחש את המשקה הצורב המתוק גולש בבית בליעתו היישר אל הקיבה הריקה. שיחה לא התפתחה ביניהם מהסיבה הפשוטה שסבא מלמל מעט מאוד מילים בעברית, אף כי את סידור התפילות ידע היטב והיה קוראו בכוונה רבה מבלי שהבין חלק נכבד מן הנקרא.
 
סבא חלט תה בכוס זכוכית. את המים יצק מקומקום אלומיניום מעוך, שעמד באורח קבע על אש הפתילייה, וסמרטוט קשור לידיתו החמה. התה נחלט מתוך כפית כפולת לחיים מחוררות, שהייתה ממיסה אותו אל הכוס בחוטים חומים עשנים מסתלסלים אל המים החמים.
סבא הניח את הכוס על כסא נטול משענת (טבורטקה), ובצלוחית שבתוכה עמדה הכוס שם מספר קוביות סוכר. "חם". אמר הנכד שניסה ללגום ונצרב בלשונו. ללא דיבורים, נטל סבא צבי כפית, גדשה בברד ובחשה אל התה החם.
נכדו נטל גביש סוכר, נתנו בין שיניו כפי שלמד מאמו, ושתה מהמשקה הטוב שהומתק בדרכו אל בית הבליעה.

התמונה של סבא צבי
© כל הזכויות שמורות
טו', סיון, תשס"ט. 7.6.09
 
|