סבא משה

סבי משה ז"ל "זכה לשני שולחנות" זכה לחכמה ולעושר גם יחד . ספָר היה בעיר מקנס שבמרוקו, בערבים נהג היה לשמח את ליבות היהודים, לתופף על דרבוקה ולנגן הוא וחבריו עמו, מה שנקרא בפי המרוקאים "דנדנייה".

בסיומו של ערב הביא הביתה ערימות של שטרות מ"הרמה" (הטיפים) שנהגו האנשים לתת כטוב ליבם בבוּכה ("מָחייה") שעשו היהודים בחשאי מענבים ותאנים. מנהג היה לסבי להדליק נרות מפעם לפעם ולהציבם על אדן החלון.

השכנים ה"גויים" תהו מה פשר ה"מצווה" היהודית הזו. סבי הסביר שזו דרכו להתפלל לאלוהים ולהודות לו על השמירה, על המזון ועל הפרנסה המצויה בידו. שהרי " פרנסה משמיים היא ..." כאשר היה שבוע טוב ,הפרנסה היתה מצויה וההכנסה היתה בשפע ,שמנה וגדולה נהג להדליק נרות קטנים , הוא שמח בחלקו ואילו הגויים שמחו לאידו ... ובשבוע שהפרנסה היתה דחוקה וההכנסה היתה רזה וקטנה, נהג סבי להדליק נרות גדולים ,פניו היו נפולות ואף פני השכנים "הגויים" בראותם את הנרות הגדולים, פניהם היו נפולות.

ראה מקבילה סיפורית באתר.