סיפורים נוספים:
לא תאמינו אבל זו אני

עמוד הבית » סיפורים » תחום כתיבה ומחקר » מסע משפחתי מאת שניר מרינבך » פרק חמישי: בדרך לאיטליה

פרק חמישי: בדרך לאיטליה

נכתב על ידי: שניר מרינבך כפי שסופר לו על ידי בתו הקטנה

איזה יום ארוך ולא עשיתי בו כלום. אני בוכה שאני רוצה לקיבוץ. אבא ואמא ומלא תיקים עומדים ומחכים על הרציף. רוח חזקה וממש קר.
משאיות עולות ויורדות מהאוניה אני לא מבינה איך זה יכול להיות. בסוף איש אחד מסמן לנו לעלות ואנחנו עולים לבטן האונייה, אבל אז אישה אחת עם מדים טוענת שצריך ויזה לאיטליה. אבא ואמא אומרים לה כל מיני דברים, אבל אחרי כמה זמן היא חזרה ונתנה לנו לעלות. אנחנו עולים במעלית בתוך אונייה, אני ממש לא מבינה.
אנחנו בקומה 5. אנחנו מקבלים תא שהוא בעצם בית קטן עם מיטות שירותים ומקלחת, יש גם מסעדה וקיוסק.

אנחנו בקיוסק. אני רוצה צ'יפס בשקית וכמו שפותחים לי אני רוצה פופקורן.
כשהגיע הפופקורן אני אוכלת מהצ'יפס. אמא לא כ"כ מתלהבת, לא מהפלגה ולא מאונייה.
ב 19:30 יגישו ארוחת ערב. האמת היום לא כ"כ אכלתי רק גלידה בננה תפוח וצ'יפס.

אילי אומרת שבערב יש מסיבת פיג'מות בחדר. אביגיל אומרת שיש ריקודים.
נראה לי שאני אבכה ואלך לישון. מעניין אם יהיה צ'יפס בארוחת הערב.
הכול זז ורעש וריח חזק של מנועים. אנחנו בים הפתוח.
אבא מדבר עם אנשים בשפה מאוד מוזרה, הוא טוען שהוא יודע לדבר בכל שפה.

אני לא ממש מאמינה לו.
הכניסה לבטן האוניה
© כל הזכויות שמורות
ז', ניסן, תשע"ג. 18.3.13
 
מפת אתר
|
תקנון האתר
עוצב על ידי לנה עצבה