|
המקרה שאני עומד לספר אירע באותם ימים בהם יהודים חיו בתחום המושב. המצב הכלכלי היה קשה ופרנסה הייתה מצויה בקושי. במרבית המקומות שלטו הפריצים ומשרתיהם הכנועים היו בדרך כלל יהודים ובכן באחד הימים ערכו הפריצים מסיבה משותפת וכטוב ליבם ביין החליטו לקרוא ליהודונים שלהם ולהתחרות ביניהם על נאמנות היהודי אליהם.
כך התהדר כל פריץ בכך שהיהודי שלו יבצע כל משימה שתוטל עליו. זה הכריח את היהודי שלו לנשק את נעליו, השני הריץ אותו הלוך וחזור באמתלאות שונות. הגדיל לעשות הפריץ האוקראיני כשפקד על היהודון שלו רייב יענקל להתנצר.
דממה הושלכה באולם הרחב. התחנן רייב יענקל על נפשו אולם הפריץ באחת – או שתתנצר או שתהא בר מינן. התבונן רייב יענקל בעדת השיכורים, חשב על משפחתו וילדיו וקיבל בהכנעה את הדין.
בערב כשחזר לביתו סיפר לאשתו את בשורת האיוב ואת העובדה שמהיום ואילך אין הוא נמנה יותר עם עדת ישראל.
האישה כמובן הגיבה בעצב רב, אבל חיזקה אותו והודתה לאלוהים שבעלה נותר בחיים. עברו שבועות אחדים והנה הפריץ אף הוא מבחין שפניו של היהודון שלו אינם כתמול שלשום – מה קרה לך? איפוא החיוך? איפוא שמחת החיים שלך? שואל הפריץ
- מרגע שהכרחת אותי להתנצר אינני אותו אדם, השיב במרירות ובאומץ כאחד רייב יענקל שלנו. פרץ הפריץ בצחוק ואמר – אתה חופשי, חזור ליהדותך, כל מה שרציתי היה להראות לכולם עד כמה אתה נאמן ומסור לי. לך שוב ליהדותך, אינני דורש ממך להיות נוצרי יותר אפילו לא יום אחד נוסף.
- חזר רייב יענקל הבייתה התפרץ למטבח וצעק לאשתו – זהו נפטרנו מעונשנו, אינני נוצרי יותר, הפריץ וויתר, אני יהודי. השקט ניסר בחלל האוויר האישה התבוננה כלוא מאמינה בבעלה ולמרבה הפלא פניה היו עצובות.
- מה קרה? למה את עצובה? אני יהודי היי שמחה.
- השתגעת עכשיו? לא יכולת לחכות קצת, לפחות עוד שבועיים.
- מה קרה למה לחכו? התפרץ רייב יענקל המום למשמע תשובתה של אשתו.
- דווקא עכשיו חזרת ליהדות, דווקא עכשיו שבועיים לפני פסח, ספקה כפיים ובראשה החלו מתרוצצות המחשבות הקדחתניות על ההכנות הצפויות לה לקראת החג הקרב.
|